פוליטי

כיצד ניתן יהיה להקים ממשלת שמאל-מרכז לאחר הבחירות הבאות

בעשר השנים האחרונות, הושרשה התפיסה על פיה נתניהו הוכתר למלוכה במדינת ישראל. "ישנה קונספירציה להפיל את נתניהו", "פוטש מתנהל כנגדו", "האופוזיציה זוממת כנגד נתניהו". ועוד, נטען גם על ידי מי שאיננו תומך ישיר לנתניהו, כי "אין לו תחליף" במקרה הגרוע, כאילו – מכל אזרחי מדינת ישראל אשר יכולים היו להיות ראש ממשלה, נתניהו הוא ברירת המחדל.  נטען כי "העם שבר ימינה", כי השמאל התפרק, כי הוא רכרוכי, ועוד.  התפיסה הזו הושרשה באופן כה חזק ועוצמתי, עד כי הפרשנים הפוליטיים והשמאל עצמו החלו ללקות בתסמונת שטוקהולם פוליטית, ולקבל על עצמם בייאוש את האקסיומות הללו. יש אשר טענו כי נתניהו הוא מתון ביחס לקיצוני הליכוד, כי נתניהו איננו גרוע עד כדי כך, כי נתניהו יתרכך ויפנה לדרך מדינית, וכהנה וכהנה. כאילו שכחו מיהו האיש שעמד ליד ארון הקבורה של רבין אז ב95 ונאם מן המרפסת בכיכר ציון, כאילו שכחו מיהו שלחש באוזנו של הרב כדורי על כך שהשמאלנים "שכחו מה זה להיות יהודים", כאילו שכחו משר האוצר הכושל והפחדני שהפריט את מדינת ישראל לדעת, שכשל ברפורמת הודל"ים, שדפק את הפנסיות, שהוביל לבידוד בינלאומי עוד בקדנציה הראשונה שלו, וששיתף פעולה עם הקיצונים שבקיצונים במרכז הרב.  נתניהו, יש לדעת, הוא ראש הממשלה הגרוע, ההיסטרי, הפחדני והאינטרסנטי ביותר בתולדות מדינת ישראל, ומכל הבחינות הללו הוא ניתן להחלפה אף על ידי פליט ריאליטי, שיעשה עבודה טובה יותר.

יש לשים לב לכך, שהאקסיומה הזו, לפיה הוא בלתי מנוצח, לא הופיעה מאליה. הוא הושרשה, פומפמה, ותוכננה באופן תקשורתי על ידי אסטרטגים ואנשי שיווק מן הימין הקיצוני, בשיתוף עם התמיכה של ההון האמריקני של כספי ההימורים הרקובים של שלדון אדלסון. היא הופיעה כחלק מתוכנית ה"התנחלות בלבבות" לאחר ההתנתקות, שכללה מסע תעמולתי אדיר, הקמת ארגונים אזרחיים, הזרמת תקציבים ממשלתיים והשתלטות מתוכננת על אמצעי התקשורת. באמצעות ארגונים כמו "אם תרצו", פמפלטי תעמולה כמו "נתניהו היום", באמצעות מימון של קמפיינים (כמו "מחאת המילואימניקים" המזוייפת כנגד אולמרט), רדיפה פוליטית וכלכלית של מתנגדים, השמצות מתוכננות כנגד יריבים פוליטיים, ועוד.  הימין הקיצוני, בשיתוף עם המתנחלים והכסף של האווינגליסטים האמריקניים, יישר קו מאחורי נתניהו, בתמורה לתקצוב ותמיכה אוטומטית של הממשלה באינטרסים שלהם.

נתניהו בלתי ניתן להפלה? פחחח, הרשו לי. פחחח אחד גדול.  האם שכחנו כיצד הוביל נתניהו את הליכוד ל12 מדנטים, השיא השלילי הגדול אי פעם בתולדות התנועה, רק שלוש שנים לפני שכיהן שוב כראש ממשלה? האם שכחנו כיצד גם אז הפסיד למעשה לציפי לבני בכמות המנדטים, ורק מכיוון שזו כשלה להקים ממשלה עם החרדים הצליח להיבחר?  האם שכחנו כיצד נזרק מן הליכוד בבושת פנים ב99, כיצד הבריח את אנשי המפלגה בזה אחר זה כבר אז, ועוד, בפרנויה הסכיזופרנית המאפיינת את שלטונו מאז ומתמיד, הכריח את כל אנשי מטהו לעבור בדיקות פוליגרף?

לא, רבותיי, נתניהו אינו מלך, ואינו קיסר, ואינו מתון, ואינו איש שלום. נתניהו הוא אדם קטן, פרנואידי וקטנוני, שהגיע זמנו להיעלם מן המפה הפוליטית באופן סופי, ויפה שעה אחת קודם, ולא רק זאת – רוב הסיכויים שכך יקרה.

העם לא "שבר ימינה". אין דבר כזה. העם הצביע בעד פינוי יישובי עזה רק שש שנים קודם להיבחרו שוב ברוב גדול, ושלוש שנים לאחר מכן הצביע בעד אהוד אולמרט, אשר רץ לבחירות עם תכנית ה"התכנסות", פינוי יישובי יו"ש.  מה יש להגיד, אולי העם "קפריזי" ושובר שמאלה וימינה.

או, לחלופין, שהמושג הזה הוא מעוות ומומצא.  מה שמכונה "עם" אינו אלא האופן שבו המערכת הפוליטית מסתדרת ונשלטת באותה עת, או האופן בו אמצעי התקשורת נשלטים.  בפועל, ה"עם" כ"עם", אינו אלא קבוצות אוכלוסייה נפרדות המצביעות, באופן מסורתי, באותו האופן. אם כן, מה בעצם השתנה באותן קבוצות בין מערכות הבחירות? כיצד זה נבחר אהוד ברק מטעם מפלגת העבודה ברוב גדול ב1999, אריאל שרון מן הליכוד ברוב גדול ב2001, אריאל שרון בגרסתו ה"שמאלנית"  ב2003, ואולמרט בגרסתו ה"שמאלנית" ב2006?  היכן היה העם ובמה השתנה?  ומה נשתנה מבחירות 1992, בהן זכה רבין לרוב יחדיו עם מרץ שזכו ב12 קולות?  האם השמאלנים נכחדו? או שמא, "התפכחו", כמו בטוקבקים המומצאים?

ובכן, לא. השמאלנים נשארו שמאלנים, החרדים נשארו חרדים, הערבים נשארו ערבים, הרוסים נשארו רוסים והמתנחלים נשארו מתנחלים.   גם כאן ישנן מספר אקסיומות שהושרשו, כהסברים רציונליים, על ידי אותם הגורמים אשר טענו כי העם "שבר ימינה":

א. החרדים כשייכים לגוש הימין    ב. הרוסים כמצביעי ימין אוטומטיים.   ג. הערבים כגוש שאינו יכול להיות בממשלה   ד. המזרחים והפריפרייה כתומכי ליכוד מובהקים.

בחשבון פשוט, "השמאל" נותר כגוש האחוס"לים – האשכנזים החילונים הסמולנים: תושבי תל אביב המנותקים, פרופסורים, עיתונאים וכו'.  גוש זה קיבל על עצמו את ניתוקו מהמדינה בדיוק על פי התכנית כעובדה מוגמרת, והחליט לנסות ו"להתחבב" על ה"עם ששבר ימינה" באמצעות ניסיונות קריצה פטרנליסטיים, ע"ע שלי יחימוביץ'.  הוא גם קיבל עליו את האקסיומה של חרדים-ימין ולכן לקח על עצמו באופן פרדוקסלי את המאבק לגיוס החרדים (בעוד שהיה עליו להילחם בעד ביטול שירות החובה), את המאבק ב"שמאל הקיצוני" המומצא והחיפוש המתמיד אחר קורבנות חדשים תוך כדי הלקאה עצמית, וקיבע עצמו בדיוק כפי שהומצא במשרדי התעמולה של נפתלי בנט – כקבוצה קטנה, מנותקת והולכת ונכחדת.

השמאל יכול וצריך לנצח במערכת הבחירות הבאה, והוא יכול לעשות זאת. כל המפלגות למעט הליכוד ו"הבית היהודי" יעשו בבחירות הללו ככל שביכולתן על מנת שנתניהו לא יבחר. נתניהו לא נבחר בבחירות האחרונות (הליכוד ללא ישראל ביתנו נשארה מפלגה קטנה, ואילולא מכירת הקולות של לפיד ולבני לא היה מומלץ לנשיא), הוא לא נבחר בבחירות שלבני כן (שוב, לבני מכרה את הקולות וסירבה ללכת עם החרדים), והוא לא יבחר גם כעת.  הרוסים – בניגוד לאקסיומה לעיל, אינם תומכי נתניהו מובהקים. בבחירות האחרונות רבים העניקו את קולם ללפיד. הפריפרייה הצביעה ברובה לעמיר פרץ בבחירות 2006. הערבים כרשימה מאוחדת יוכלו לייצר 11 מנדטים ויותר.

החרדים יהיו חברים בקואליציה הבאה, לא משנה באיזה הרכב. לפיד ירד בכמות המדנטים, והעוזבים יחולקו בין הליכוד, העבודה ומפלגת כחלון.  2 המנדטים של מופז יתפזרו ללפיד או לכחלון.  הבית היהודי יתחזק על חשבון הליכוד, כך גם ליברמן.  במילים אחרות, הליכוד לא יהיה המפלגה הגדולה בכנסת הבאה, כך שהתחרות תהיה בין מפלגת העבודה, הבית היהודי וליברמן.  לו יצליח הרצוג לגרוף אף מעט מנדטים יותר מן הבית היהודי, וישכיל לאחד תחתיו את כחלון, החרדים, מרץ, לבני והערבים (נניח, 18 עבודה, 10 כחלון, 13 חרדים, 8 מרץ, 6 לבני ו11 ערבים )  אפשר יהיה לייצר ממשלת שמאל-חרדים-ערבים. כן, זה לא תסריט מופרך.   דרעי ילך עם המוביל, היכן שיוכל לקבל השגים. מבחינתו אין הבדל בין הרצוג, נתניהו או ליברמן.  כחלון אולי יסרב ללכת עם הערבים אך יוכל להתגמש לו יקבל משרד טוב. לבני תכנס לכל ממשלה שתקום.  לפיד יסרב להיכנס לממשלה עם החרדים, אך מכיוון שכוחו ירד משמעותית יוכל לעמוד בין האופציה הזו לבין ישיבה באופוזיציה, שהיא אסון אלקטורלי מבחינתו.

כל זאת יתאפשר, באמצעות השנאה הגדולה לנתניהו של כל ראשי המפלגות, שנאה שהיא מבורכת, והגיעה שעתה.  כל שידרש הוא יכולת פוליטית מצד הרצוג ומעט תעוזה פוליטית, ונוכל להיפטר סופית מממשלת הזוועות והאימים ששלטה בנו, בווריאציות אלו או אחרות, בעשר השנים האחרונות.

9 תגובות בנושא “כיצד ניתן יהיה להקים ממשלת שמאל-מרכז לאחר הבחירות הבאות

  1. תסריט "אופטימי" הצגת כאן.
    לבני 6 מנדטים? בחלומות.
    מרץ 8? אולי..
    נראה לי לא סביר שבוז'י יהיה ראש ממשלה.
    גם בגלל שהוא לא אמיץ מספיק.
    ולגבי הפמפום של התקשורת שאין אלטרנטיבה לביבי.
    אין כאן פמפום פשוט אין אלטרנטיבה.
    לאף אחד אין את כישורי ההנהגה של ביבי.
    ולא שאני חסיד שלו.
    אבל זאת המציאות.
    אולי בנט בעוד קדנציה או שתיים.
    ואולי שלי אם תלמד להנהיג ולא להיות מודחת מראשות העבודה כמו איזה פרס

    אהבתי

  2. אילו כישורי הנהגה? אלו שבמסגרתם הוא הצליח להסתכסך עם כל מי שעבד עימו אי פעם? (רשימה חלקית – יורם כהן ראש השב"כ, יובל דיסקין ראש השב"כ לשעבר, מאיר דגן ראש המוסד לשעבר, מנהל המשרד שלו, נפתלי בנט בפעם הראשונה ובפעם השנייה, יאיר לפיד, ציפי לבני, אביגדור ליברמן, עובדי משק הבית שלו, נשיא ארה"ב, נשיא צרפת, קנצלרית גרמניה). אלו שבסגרתם הוא הוביל למהומה בינלאומית בפתיחת מנהרות הכותל, אלו שבמסגרתם הוא הוביל לבידוד הבינלאומי של ישראל, או אלו שבאמצעותם הוא מדבר על איראן 20 שנה, לא עושה שום דבר, ובסופו של דבר כשמקדמים את ההפסקה של הגרעין הוא יושב בצד ובוכה? או אולי אלו שבמסגרתם הוא בוכה על "פוטש" כנגדו ועל קונספירציות שהוא מדמיין? כל אחד יכול להחליף את נתניהו. כל אחד. נתניהו היה ראש ממשלה פשוט מכיוון שהוא היה ראש ממשלה, וזו כבר טעות אחת יותר מדי.

    אהבתי

  3. לגבי התסריט: זה בערך מה שיש להם היום (מרץ – 6, לבני 6). על סמך הסקרים לבני לא עולה ולא יורדת בממוצע, ומרץ עולה במנדט אחד או שניים. זה המצב ברוב הסקרים היום, כך שזה לא אופטימי. לא מדויק, כמובן, אבל פלוס מינוס אלו יהיו המספרים. ההימור של 18 לגבי הרצוג הוא די גבוה יחסית, כך שזה עניין של כמה הוא יצליח, וכמובן השאלה היא אם הבית היהודי יהיה חזק יותר. כך או כך החרדים יהיו לשון המאזניים , והם ילכו עם מי שיהיה חזק יותר ויוכל לתת להם יותר הישגים.

    אהבתי

  4. נתניהו בהחלט לא המועדף עלי.
    אבל אם נשווה אותו למי שהיו לפניו ואחריו הוא לא יותר גרוע מהם.
    רבין אוסלו.
    פרס כנ"ל.
    ברק אם חייבים- אינתיפאדה
    שרון המשך אינתיפאדה והתנתקות.
    אולמרט מלחמת לבנון וכלא גם כנראה.
    בקיצור בבחירה בין קטסטרופה ללא כלום.
    אני בוחר בלא כלום.
    אא"כ בוז'י יצליח להוכיח שיש לו היכולת להנהיג מפלגה ולהיות ראש ממשלה.
    או לפיד…

    אהבתי

  5. אור יפה שספדת את לפיד… אבל נראה לי זה יהיה מקומו של בוז'י… (לא בגלל מה שהוא מייצג אלה בגלל שאף אחד לא חושב עליו כמנהיג) דווקא יש לי תחושה שלפיד ולבני יפתיעו (לא מבוסס, זו תחושתי בלבד) + ביבי סיים את הקריירה 🙂

    אהבתי

  6. טוב, אייל, זה מראש לא נועד בשביל לשכנע דווקא אותך להצביע לשמאל. ההפך, יהיה טוב יותר אילו לא תצביע מבחינתי (: אנה, לא ספדתי אותו, אבל כוחו יירד באופן וודאי, הוא לא יישאר עם 19 מנדטים (בסקרים האחרונים הוא עם 9-10).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s