כלכלי חברתי·פוליטי

לעזאזל עם המזרחיות הזו

"ערס – מילת סלנג עברי המתארת אדם בעל רקע עברייני כביכול, הנוטה לשוטטות, שהוא בעל חזות חיצונית מצועצעת, ודובר שפה עילגת. זהו סטריאוטיפ חברתי, אשר מזוהה באפיון התנהגותי-תרבותי וכולל מוטיביים לשוניים, התנהגותיים, תרבותיים ותעסוקתיים"

מתוך הגדרת ויקפדיה העברית לערך "ערס".

חוקרים אוריינטליסטים ביקורתיים משתמשים במילה הזו בכדי לאפיין את הנרטיב הגזעני של ההדרה המזרחית בישראל. כך גם "פרחה", או "כוסית" כתיאור גופני מחפיץ לאשה. במשחק השפה הפוסט פוסט-מודרני דהיום, "ערס" היא מילה הנאמרת בחדרי חדרים, בבושה מסוימת, בזהירות. ישנם ביטויים קורקטיים יותר, "חסר תרבות", וכמובן "לא-נחמד" הגולדאי.  יחד עם זאת זוהי מילה אשר נחשבת בשפה: נחשבת ומושתקת. אכן, אין זה נעים, עניין היותו של ה"ערס" הזה. ויחד עם זו היותו –  נוכחת, פומבית,  גאה: הערס קורא בגרון ניחר "ערס אנוכי!", והאוריינטליסט שותק, מהנהן לנוכח ערסיותו של הערס.

האוריינטליסט מבקר, עם זו, את רוחניותו של איש הרוח, את אינטלקטואליותו של האינטלקטואל, את שפתו היומרנית, את תרבותו הדכאנית. ה"אינטלקטואל" מבקר את האינטלקטואל, כנגד האותנטיות של הערס, שאין לה שום מקום גם במסגרת ביקורתו של ה"אינטלקטואל", שכן זו נעשית באופן אינטלקטואלי. האוריינטליסט איננו יודע מה פירוש אוריינטלי. הוא מתעב את הערס ובז לו, אך נלחם את מלחמתו כנגד האינטלקטואל המדומיין המעז לכנותו "ערס".  הנה, לפניכם, תקציר תולדות האינטילגנציה בעשרות השנים האחרונות: ביקורת כלפי האינטיליגנציה המבקרת את האינטילגנציה על היותה אינטיליגנטית עד זרא: האינטיליגנציה הגזענית מטרידה מינית ומבקרת את הטרדותיה המיניות, עד שהיא הופכת להטרדה מינית בעצמה, לשעמום, ובסופו של דבר – לערס.

הבה נבהיר: אינני מעוניין ברב-תרבותיות. רב-תרבותיות היא המצאתו של הכסיל, של האוויל המשריש, של העצלן: רב תרבותיות היא הנצחת הכשלון, אי המסוגלות, הדקדנס; וכמובן, רב התרבותיות הינה הדבר המרוחק ביותר מן האותנטיות.

אין "מזרחי" אותנטי, כפי שאין "רוסי" אותנטי, ואין אינטלקטואל "אותנטי". המרוקאי חדל להיות מרוקאי באותו הרגע בו יצא ממרוקו, הגרמני חדל להיות גרמני, וה"יהודי" חדל להיות "יהודי". מעולם לא התקיימה תרבות אינקה עתיקה: התקיימה תרבות אינקה כפי שהייתה אצל הכובש הספרדי, התקיימה תרבות אינקה נאיבית כפי שדומיינה אצל המודרניזם הדרום אמריקאי, והתקיימה תרבות אינקה כפי שהומצאה מחדש על ידי הפוסט-מודרניזם האירופאי.  וכך גם ה"ערס" – ברברי מגעיל, שוביניסטי, גס, מפצח גרעינים ("החיים על פי אגפא")  או – מחבק, משעשע, טוב-לב, עבריין צעצוע בגלגולו המודרניסטי, או – מדוכא תרבותית, לוחם חופש, משורר, אותנטי.

המשולש הדיאלקטי של הערס המזרחי אינו אלא השתקפות מקומית של הכושי, של האידניאני, של היהודי, של הפרא, החייתי – לנגד המז'ורי, התרבותי, הכובש. הפרא התרבותי הוא מאיים ונורא עבור הקולוניאליסט (האינדיאני אצל הספרדים, השחור אצל הפוריטנים, המזרחי אצל מפא"י), הוא "דורש תיקון" עבור המודרניסט (היהודים עבור המהפכנים הצרפתים, השחורים בשנות השישים, המזרחי בתקופת בגין), והוא "אותנטיות שאבדה", "תמימות קדושה" או "קדוש מעונה" אצל הפוסט-מודרניסט (השחור אצל הווארד זין, הפלשתיני אצל אדוארד סעיד, המזרחי אצל רועי חסן או אורטל בן דיין).  ה"ערס" אינו אלא רפלקסיה של דיאלקטיקת הזהויות הזו, וככזה הוא איננו מעניין בהקשרו התרבותי, אלא הדימוי שלו כשלעצמו הוא חיקוי של שיח אקדמי אירופאי ומערבי, וכך גם זיהוים של גיבורי השיח הזה – הקאובוי כ"מוזיקה מזרחית היא זבל שלא ברא השטן"), המשחרר – כרפורמיסט, כמרטין לותר קינג, כמודרניסט של "כור-ההיתוך" והאינטגרציה, וה"מבקר האפולוגטי", כמפרק, כאינטלקטואל, כאוריינטליסט ("במדינת אשכנז אני חפלה, אני מופלטה, אני כבוד, אני עצלן").  על כן, ה"ערס" הינו המצאה של שיח: השיח המציב אותו כשונה המאיים, הסטאריטופי והפרימטיבי, השיח המציג אותו כסוכן השינוי, והשיח המציג אותו כ"אותנטי" לנגד שתי האחרונות. במובן מסוים, הצגתו המחודשת של הערס מזכירה יותר סגירת מעגל מאשר תנועה לינארית: הערס חוזר אל הדימוי הפרימיטיבי והנאיבי, אך זה מוצג כעת באופן נוסטלגי, דרך התוגה, דרך אי-התקשורת האפשרית שלו עם התרבות, בעוד שהתרבות מוצגת כדקדנס, כדיכוי, כעיוות. המהלך הוא אותו המהלך שוב ושוב, עם שינוי פני השחקנים: ימי-ביניים-מודרנה-פוסט מודרנה, מפא"י-בגין-חסן, אפלטון-רוסו-ניטשה, פוריטנים-ליברלים-אקדמאים.  ויכוחי הסרק הניטשים במסגרת הפסאודו אינטלקטואלית הישראלית על ה"ערס" – הערס על דימויו הסוציולוגיים, הערס בתרבות, הערס בשירה, הערס בתקשורת, אינם אלא הערת שוליים מקומית של המשולש הזה.

על כן – "ובכל זאת בניתי לעצמי ספריה של תרבות וספרות אשכנזית" של רועי חסן הוא מלקולם X הקורא את האדם הלבן, הוא הרניסאנס של הארלם וג'יימס בולדווין. על כן האקדמאים האשכנזים הם הווארד זין. והעניין בשחרורו של הערס הוא עניין משחק התפקידים, שייכות מיתית וספרותית, ואין לה מציאות קונקרטית.

כאן עלינו להבחין בין ה"ערס" כתרבות ובין ה"ערס" כיישות פוליטית. ה"ערס" כיישות פוליטית הוא האינטרס השלטוני הכוחני: הוא שדרות, נתיבות, עפולה. ה"ערס" הפוליטי הוא קונקרטי, הוא נשלט, הוא ממודר. הפער בין הערס הפוליטי לבין ה"צבר" הוא ממשי: הוא פער של חינוך, של כלכלה, של משכורת, של אפשרות. הפער הזה איננו פער אקדמי, איננו פער של זהות, איננו פער של תרבות. שדרות ונתיבות אינם מקום מושבו של הערס: הן ערים עניות וממודרות. העוני שלהן הוא עוני מכוון: העוני שלהן הוא אינטרס של הקאובוי, של המודרני ושל הפוסט-מודרני. אך דווקא במסגרת העוני הזה יש רבגוניות אנושית.

רועי חסן הוא ערס מדומיין: הוא ערס תל אביבי. בעצם היותו ערס תל אביבי הוא ערס מדומיין: הוא מדמיין את התרבות האותנטית של שדרות, של נתיבות – בעוד שהתרבות הזו היא המיתולוגיה של שדרות ונתיבות בעיני המזרחי התל אביבי, אשר איננו נבחן מן האשכנזי התל אביבי, או מן הרוסי הירושלמי. הערס של נתיבות איננו כותב על כך שהוא שונא את נתן זך: הוא איננו נחשף לנתן זך, הוא בחוץ.

ומן העבר השני, אנו חוזרים אל השאלה התרבותית: האם ניתן לנסח תרבות אוניברסלית? תרבות של זך וחסן באותה הכפיפה? תרבות של המשקל האלתרמני והיום-יומיות של רוני סומק? תרבות "ישראלית"? תרבות שכזו היא תרבות דורסנית: הערס מתקיים בה רק כדימוי של שירה, המרוקאי שבה איננו קולו של המרוקאי, והאשכנזי שבה איננו אשכנזי. אך הניסוח של הישראליות מחויב להיות דורסני, מחויב להיות אלים: דן בו אמוץ איננו יכול להיות מוסיה תהילמזאגער ודן בן אמוץ בו בזמן: דן בן אמוץ הינו האנטי-תזה של מוסיה תהילמזאגער. אך כך הוא דורסני עבור מכלול התרבויות: המזרחי חייב לגרש את מזרחיותו ולגרש את אשכנזיותו בו זמנית, לרצוח את היידיש ואת הערבית גם יחד.

אני, כשלעצמי, מה אני? אשכנזי? מזרחי? אינני יודע. סבתי האחת נולדה בתל אביב, השנייה בצפת. סבי האחד – ברומניה, השני באוזבקיסטן. אמה של סבתי דיברה רוסית, אך העלימה אותה מן הבית בכוונת מכוון: היא דחתה את התרבות הרוסית מרצונה וכפתה על בתה לדעת עברית בלבד. סבי יליד אוזבקיסטן דיבר בעברית.  סבתי אשר בצפת דיברה בעברית, כמו גם מעט הדורות שלפניה, אף על פי שחלקם דיברו בערבית, ובין לבין שמרו על מסורת הלדינו. סבי יליד רומניה דיבר רומנית, אך היה ספרדי במוצאו גם הוא, ובבית דיבר בעברית.  ואני, יליד הדורות הללו, גדלתי בבית דובר עברית, צורך עברית, נושם עברית.  שרנו שירים בלדינו מבלי לזכור את מקורם, ומעט התפילות ששמעתי היו מנוסח אשכנזי גנוב שגם מקורו נשכח. אך התרבות בכולה הייתה תרבות בעברית. אם אני מבקש לחשוב על שורשי התרבותיים ה"אותנטיים", או אלו שהודחקו על ידי תרבות כלשהי, השורשים הללו מצויים בהמצאה, בקבלה של אורח חיים תרבותי חדש, וכזו היא העברית: המצאה, חידוש, תוך כדי אלימות כנגד ה"גלות".

אך אין לי מולדת לחזור אליה: אוזבקיסטן איננה משאת נפשי; רומניה איננה ביתי, ולא נחלה לי בחלקת אבותי אי שם בספרד תחת פרדיננד ואיזבלה, או נחלת אבותי המומצאת. אין לי תרבות אותנטית שנדחקה הצדה. האותנטיות התרבותית שלי היא עם מעשה ההמצאה של אם סבתי, עם הזהות המתחלפת תדיר, עם הזהות שאיננה ניתנת לנו, אלא שאנו נוטלים אותה לעצמנו. עם האדם האוניברסלי והרציונאלי של הנאורות והאדם הפראי של הרומנטיקה.

אני אוהב את שירו של רועי חסן, משום שהוא הטריד אותי, משום שהוא גרם לי אי נחת. האם חלק לי במדינת אשכנז, האם אני דוחה את המופלטה, את הקוץ בתחת, את הערס? ואם חלק לי במדינת אשכנז, האם נגזר עלי לאהוב את שירת זך, אף על פי שאני מעדיף את זו של אלתרמן? ואולי חלק לי במדינתו של רועי חסן, האם עלי להשליך בבוז את פנחס שדה ואת ברנר, ולאמץ ח' וע' הזרות לשפתי, ולחקות באופן נלעג את האותנטיות של הערס? האם דיכאתי או שמא הייתי מדוכא? האם קופחתי או שמא קיפחתי?

לא קופחתי. התגוררתי ברמת-גן. הורי עבדו כל חייהם כמהנדסי תכנה. לא קראו לי "שחור" בבית הספר, לא אמרו לי להחליש את המוסיקה, לא ביקשו ממני להחליף את השפה. לא ביקשתי להיות חבר במועדון האשכנזי משום שלא ידעתי מהו המועדון האשכנזי.  אך אינני יכול להיות "ערס" – אינני יכול להיות חבר גם במדינתו של רועי חסן.

אך הזהות שאני מבקש לעצמי היא זהות תרבותית: היא זהות הדוברת עברית – העברית החסנית והעברית האלתרמנית גם יחד, עברית ה"כוסאמק" וה"על הזין שלי" ועברית ה"כי סערת עלי, לנצח אנגנך", ועברית ה"כי סערת עלי, יא שד מזוין".  לא אקבל את הזהות האפולוגטית, לא אתנצל בפני הערס המדומיין: גם אני רוצה להיות הקוץ בתחת של רועי חסן, גם לי מותר להיות אותנטי, גם לי נחלה במקום הזה. בחירת הזהות שלנו איננה דיכוטומית: מותר להתעקש על אריק אינשטיין ועל עמיר בניון גם יחד, מותר להגיד ערס כפי שמותר להגיד ילד כאפות, ויחדיו אהיה הערס וילד הכאפות והאשכנזי והמזרחי והמופלטה והרחמנינוב.

10 תגובות בנושא “לעזאזל עם המזרחיות הזו

  1. אני מרגיש שייך מאוד, אני רק מתלבט אם להצטרף לאשכנזים שקובי פרץ מעורר בהם חלחלה, לאשכנזים שקובי פרץ מעורר בהם חלחלה אבל מלכלכים על האשכנזים שאומרים את זה, למזרחים התרבותיים, למזרחים המקופחים, למזרחים המשתכנזים או לרוסים. כלומר – האם נחטפתי על ידי אשכנזים ואני אמור לעבור התעוררות תרבותית ולזהות את מוצאי האמיתי, או שדפקתי מזרחים כל החיים ואני אמור להתחבא בפינה ולשמוע חווה אלברשטיין בלי שישימו לב?

    אהבתי

  2. חלילה להצטרף לקבוצה, עצם העובדה שאתה מזהה את הקבוצות ככאלה אתה לא בתוכן, ולא תוכל להצטרף לעולם. אני לא גדלתי על אלתרמן, ולא מזהה את עצמי כאשכנזי או מזרחי, וגם בי קובי פרץ מעורר חלחלה. כנראה שגם ברוב הציבור, כשהוא לא שתוי. לדעתי קבוצות וראייה קבוצתית שכזו היא לחלשים. תהיה אתה קבוצה של אחד, כמו רובנו, שלא מזדהים פה עם אף אחד :). גילוי נאות: אני שומע באוטו האוסים רוסים.

    אהבתי

  3. אני לא מבין למה רועי חסן זוכה לכל כך הרבה תשומת לב. שני השירים שלו שפורסמו בהארץ היו לא יותר ממעצבנים, פרובוקציה לשמה כאילו, ומשום מה כל העולם ואשתו מתייחס אליהם. אפילו שמעון זנדבנק טרח בחצי התנצלות להסביר שהם פשוט שירים לא טובים. למה בעצם? מה, רועי חסן הוא איש כ"כ חשוב?

    אהבתי

  4. אני כן חושב שהם שירים מעניינים, כי הם נוגעים בסטאריוטיפים יסודיים שהם חלק מהיום-יום הישראלי, וגם מופיעים במסגרת של קודש-הקודשים האשכנזי, השירה, ומתוך מודעות מובהקת לקונטקסט. מן הצד השני הם באמת דיכוטומיים ונעדרי רבדים נוספים.

    אהבתי

  5. טוב, לא אתווכח איתך, כי כאמור לטעמי גם ככה מתייחסים אליו יותר מדי. גם אני התייחסתי יותר מדי… חחחח . הנה ההתייחסות שלי עם ההפניה להתייחסות של חוה פנחס-כהן . (לא מצליח להכניס את הלינק, תיכנס להום פייג' שלי אם בא לך)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s