פוליטי

כתב הגנה בשבח הבטלנים המכנים עצמם פילוסופים

חוצפתי הראשונה תתבטא במשפט זה, אשר יציג אותי כפילוסוף.  איש, עד כה,  לא קיבל על עצמו לספק לי את התואר הזה. האוניברסיטאות מכירות בי בעיקר כתלמיד מחקר בפקולטה לפילוסופיה בעל חוב של 7000 שקלים למדור שכר הלימוד, ונטייה להגשת עבודות באיחור. מכריי ומשפחתי מכירים אותי כאדיוט קשקשן. לו לפחות הייתי מקבל הכרה רשמית מטעם האקדמיה, הייתי יכול להציג עצמי כפרופ' אידיוט קשקשן, אך ניחא.

חוצפתי השנייה תתבטא בכוונתי לדבר בשם הפילוסופים, כאילו בחרה אותי ועדה בינלאומית לענייני פילוסופיה להיות נציגה. לא זו בלבד, אלא שאף לא נרשמה התנגדות מרשימה מטעם מאן דהוא לכך שאעשה זאת. רוצה לאמר, אינני מנוי אף על הפילוסופים אשר פרשו מן האוניברסיטאות לקול תרועה רמה, תוך כדי קריאת תיגר על האג'נדה הפילוסופית השליטה וכיוצא בזאת.  לא זו בלבד שניטשה איננו מתהפך בקברו, הוא אף איננו טורח להניד ראשו לשלילה.

ואף על פי כן אכנה עצמי פילוסוף ואטען כי אני עוסק בפילוסופיה, במקביל להיותי שקרן גמור ושחצן יומרני. אטען עוד כי לכך לא נדרש תרגול מסויים, מערכת ערכים מסויימת, הכרה רשמית מטעם מוסד כלשהו או מדריך בחמישה צעדים. הנה, רבותיי, אנו כבר עוסקים בפילוסופיה, ברוכים הבאים.

אם ארצה לסמן את דרכי אל האור, את רגע הנירוונה המיוחל, את הגילוי האלוהי המרעיש במסגרתו הפכתי לפילוסוף, אסמן אותו במשפט הבא: "עתה, אפוא, כשלבי חופשי מכל דאגה, וכשמצאתי פנה שקטה שבה אוכל לשבת באין מפריע, אשתדל בכובד ראש וכבן חורין להרוס הרס גמור את כל דעותיי הישנות". זהו משפט שחיברתי בעת שהייתי, כך לפי הסיפור, בסביבות גיל העשרה, ונגנב על ידי צרפתי אחד בן המאה ה16 בשם רנה דקארט.  ובכן, אינני בטוח שהיה זה המשפט הזה, אך זה אינו מענייננו. כך או כך נדמה לי כי היה זה ספרו של אותו צרפתי אשר משך אותי אל הפילוסופיה, אף כי לא הבנתי דבר מאוסף להגיו המוזרים. ייתכן גם וקראתי קודם לכן 20 עמודים מספר של רוברט פירסיג, שהיה בעל איי-קיו גבוה, אך הוא היה משעמם למדי.

מה מעניין כל כך, אם כן, במשפט של אותו גנב צרפתי, אשר הופך את כולנו לפילוסופים? ובכן, ראשית, הצרפתי מבקש פנה שקטה שבה יוכל לשבת באין מפריע. אנו הפילוסופים אוהבים את הפינות השקטות הללו. זאת, רבותיי, משום שעל מנת להיות פילוסופים מוצלחים כפי שאנחנו, עלינו להיות בראש ובראשונה בטלנים. לא הכל יכולים להיות בטלים ממעשה באופן כזה: רבים מחפשים פינות רועשות ביותר והפרעות רבות. עליהם להתקדם, לנצח, להשיג דבר מה, לייצר.  ראשם סובב סחור סחור, אחר התגלית הבאה, אחר התואר הבא. למשל, בעודם קוראים את הטקסט הזה, ידם כבר נגררת אל העכבר או אל האצבע, אל החלונית הבאה, אל התגובה, אל ההפוגה הקלה בבדידותם.  אנו, לעומת זאת, שנואה עלינו העבודה, מאוס עלינו המעשה. חוסר המעש הוא מטה לחמנו.

שנית, מבקש הצרפתי, אגב כובד ראש, להרוס הרס גמור את כל דעותיו הישנות. זוהי קריאה לקרב, רבותיי הפילוסופים. הצרפתי איננו מבקש רק לפקפק קלות באופן בו אנו מבצעים את אורח חיינו. הוא איננו מבקש מאיתנו להתחיל בדיאטה, או לתהות האם נהגנו בהורינו כשורה. לא, חברים: הצרפתי קורא לנו להתחיל מחדש: לשלול את הטקסט שאנו קוראים כעת, לשלול את המסך, לשלול את אמונתנו, את מדינתנו, את משפחתנו וחברינו, את הרעיונות היסודיים שלנו. למשל, כי יש דבר הנקרא כסא. או כי מישהו טען שיש גלקסיה בשם שביל החלב, וכי אנו נמצאים כאן בשם מטרה מסויימת, או לא נמצאים לשם שום מטרה, או כי אנו נמצאים כאן בכלל, או קוראים את הטקסט שאנו קוראים, וכן את העובדה כי הסיגריה שאנו מעשנים דורשת כוס קפה לידה, אך הסוכר נגמר.

ובכן, נקבל את עצתו של הצרפתי ונפסיק לשמוע לקשקושיו האנרכיסטיים שאינם פרודוקטיביים לדבר, שגם אותם עלינו להרוס הרס גמור. היה זה ניסוי נחמד מאוד בהחלט, אשר מזכיר לנו מדוע עלינו לסגור את הפקולטות למדעי הרוח, ולפטר את אוסף הטפילים הלא-יוצלחים הללו אשר מחקרם רב השנים מתמצה במסקנות מגוחכות כגון אלו.

ראו, רבותיי הפילוסופים, נשארנו מחוסרי עבודה, ואולי דרך החיים שגררתי אתכם אליה לא הייתה רעיון מוצלח כל כך. נו, לפחות כעת יש לנו פנאי למצוא פינה שקטה שבה נוכל לשבת באין מפריע, הרי לנהל את גוגל כבר כנראה לא ננהל.

בכל זאת היה כאן עניין מסויים, כך נדמה לי, אין זה חשוב. הפילוסופיה איננה עוסקת בדבר: הפילוסופיה היא לא כלום, שקרים, בדותות. ז'יל דלז אמר על הפילוסופיה שהיא המצאת מושגים. סוקרטס כי היא אהבת החכמה, ניטשה כי היא "אישור החיים", ועדי, טוקבקיסט מספר 42, טען כי היא מה שלומד מי שלא התקבל ללימודי מדעי המחשב.  אני נוטה להאמין לכל האידוטים הללו גם יחד.

אינני יודע מה עושים הפילוסופים: לעתים נדמה לי כי הם עוסקים בשאלות מטופשות לאין שיעור. לעתים נדמה לי כי הם משחקים במילים, לעתים נדמה כי הם מייצרים רעיונות חדשים ומקוריים, ולעתים אכן נראה כי פשוט לא התקבלו ללימודי מדעי המחשב.  סבי אמר לי כי הפילוסופיה היא עיסוק לזקנים. אך לי, הפילוסוף, הפילוסופיה נדמית כמה שאני עושה ברגעים בהם אני משתהה: ברגעים בהם איני קשור בדבר, בהם איני חושב לצורך תכלית מסויימת, בהם אני בוהה בחלל האוויר בפנים מטופשות ומתבונן בזבוב על הקיר ובו בזמן אדיש אליו, ובעיקר ברגעים בהם אני שורך את נעלי.

אני פילוסוף, חברים, משום שאני מכריז על עצמי כפילוסוף: משום שאני שחצן בלתי נלאה. משום שאני סבור כי כל מה שנכתב, נוצר, נחשב והתרחש טרם צאתי לעולם הוא הבל הבלים. משום שאינני סומך על דבריהם של אחרים, ועל כן כל דבר צריך להחשב על ידי מחדש. משום שאני סבור שעמנואל קאנט, הפילוסוף הגדול ביותר ומרחיק הלכת ביותר, הוא אידיוט גמור שאת כתביו צריך להשליך לפח.

כעת, אם כן, מתחיל המניפסט הפילוסופי. הבה נדבר על האוניברסיטה ומשרות מדעי הרוח הבלתי רווחיות בהן. ראשית, עליכם לדעת, בתור פילוסופים, כי האוניברסיטה היא הבל הבלים, משחק משעשע שהמציאו הפילוסופים אשר קדמו לכם.  אנו אוהבים את האוניברסיטה משום שיש בה משטח דשא גדול ומשום שבקפיטריה אנו יכולים לשתות קפה בארשת של חשיבות ולהתבונן במחשופן של נשים. וכן כי מסתובבים בה מספר אנשים עם רעיונות לא רעים, ולחלקם גם יש סיגריות לחלק לנו. יחד עם זאת עלינו לזכור כי אנו טפילים, נגיפים, אשר שואבים ממנה את משאביה ואת רוח החיים שלה. האוניברסיטה היא מגרש המשחקים שלנו, ובה מתרוצצים אנשים בחליפות מדי פעם, אשר מבקשים לייצר כל מיני דברים ולשים עכברים בכלובים, לרפא סרטן ולברר סטטיסטית מדוע טפילים כמונו אינם מוצאים עבודה. כל זאת מעניין אותנו כשלג דאשתקד.  גם ענייני הרווח לא כל כך מעניינים אותנו, ותועלת המדינה? זה בכלל שעמום אחד גדול. אמנם נשמח להיות פרופסורים, שהרי אלו בטלנים ידועים אשר מקבלים אישור קבוע לבטלנותם, אך יש בידינו גם דרכים אחרות.

בואו, אספר לכם עוד כמה מסודות המקצוע. אני גם אינני אוהב את החכמה במיוחד, ואף פעם לא קניתי לה פרחים. אני אוהב את חוסר התכלית; אוהב להשתתף בשיחה בטלה; אוהב להתבונן באופן בו העובד הסודני מנקה באיטיות את השולחנות, ולהאזין לשיחת הנשים המגוחכת שלידי. באופן מסויים, כאשר אני מאזין לשיחה הזו ומתבונן בעובד הסודני, אני הורס הרס גמור את דעותיי הישנות כבן חורין.

מהי פילוסופיה? לא כלום, הבל הבלים, שקרים גמורים.  אי אפשר שלא לאהוב אותה.

11 תגובות בנושא “כתב הגנה בשבח הבטלנים המכנים עצמם פילוסופים

  1. פוסט יפה מאוד, אך עליך להבחין, פיל'/בטלן יקר, בין פילוסופיה שנעשית בכיכר השוק לבין זו שבין כותלי האקדמיה. כפי שהצהרת, זו האחרונה כבר אינה חופשיה מהתפיסה התועלתנית המודרנית, ולכן, היא גם התנתקה כבר מערש הבטלנות הראשונית של הפילוסופיה. פרופסורים באקדמיה, אינם בטלנים (ולפיכך תוכל אף לטעון כי אינם פילוסופים?) – הם עסוקים (מאוד) ברדיפה אחר פרסום, תקנים, והתקדמות הקריירה שלהם. בנוסף הם גם לרוב כורעים תחת נטל החובות והמטלות שלהם (לבדוק מבחנים/עבודות, להנחות תלמידים, להעביר שיעורים וכו'…).
    מה המסקנה של כל זאת? כניסה לפילוסופיה הממוסדת היא בגדר "ירייה לעמצך ברגל"? חתירה תחת הפילוספיה החופשית, זו שחושבת על הדברים מבלי להיות קשורה אליהם או כרוכה אחריהם?
    חוץ מסוקרטס (אולי גם ניטשה), האם היה עוד פילוסוף/בטלן אמיתי? אולי היו עוד רבים, ופשוט לא שמענו עליהם, כי מרוב בטלנות והיעדר קשר לדברים, הם לא טרחו לפרסם את דבריהם?

    נ.ב: התגובה הזו נכתבה מתוך עמדה בטלנית טהורה, ללא כל שאיפה או תקווה לקבל לייקים או פידבקים חיוביים….

    אהבתי

    1. אינני יודע, זו שאלה של בחירה בין דמגוגיה (כיכר השוק) לבין אפולוגטיקה (אקדמיה). קאנט הבחין בין המלומדים לבין "בעלי ההשכלה הרשמית", וטען שהפקולטה הפילוסופית צריכה להיות חופשייה להעריך כל מה שקשור לאמת ביחס לתבונה. אבל, כמובן, הוא תלה את ה"חופש" שלה בהיותה תבונית, ותבונה היא הרי מתודה.

      אני אישית כרוך יותר אחר הדמגוגיה. חוץ מסוקרטס וניטשה תוכל למנות את כל הפילוסופים-סופרים (דקארט, קירקגור, דלז, קאמי), לעומת, נניח, הפילוסופים השיטתיים (קאנט, הגל, היידגר). הראשונים הם בטלנים, מאחר ואינם מחייבים עצמם לדבר, לשיטה, לרעיון. הכתיבה שלהם היא בלתי קוהרנטית, פרדוקסלית – זוהי הפילוסופיה כז'אנר של ספרות, הגדרה שאני נוטה יותר להזדהות עמה, מאחר ונאמנות לרעיון מסויים דורשת את האפולוגטיקה, את ההתפלפלות, את הפיין-שמקריות, בעוד שהספרות היא שקרית ומסולפת ואיננה נאמנה לדבר.

      יחד עם זאת אין לי התנגדות של ממש ל"פילוסופיה הממוסדת". הרי הפילוסופיה ה"בלתי ממוסדת" גם היא משחק חברתי בלבד. אם אינך באוניברסיטה אך יש לך חוג בעל השפעה, אתה באוניברסיטה של ה"חוץ". אני כן חושב, עם זאת, שתפקיד הפילוסופים במסגרת האוניברסיטה הוא להיות טרוריסטים, להיות וירוס. נדמה יותר ויותר כאילו אנו שרויים במעין "ימי-ביניים" חדשים, גם במובן החברתי וגם במובן האקדמי. יש לכך ביטוי, למשל, בנסיונה של הפילוסופיה להידמות למדע, באימוץ של שיטתיות בכתיבה, של מראי מקום, והניסיון לטעון טענות אודות מחוייבות כלפי האמת וכו'. הגדולה של המודרנה, לטעמי, היא בכוונה המודעת להשליך החוצה כל דעה או רעיון כלשהו. מובן גם שזוהי כוונה נואלת וחסרת תוחלת, ויחד עם זו יש בה גבורה, שנדמה לי שכדאי לאמץ מחדש.

      אהבתי

  2. תומר, זהו תכסיס פילוסופי ידוע. טענה מובנת ופשוטה ניתן לסתור בנקל, בעוד שערפול של הטרמינולוגיה, חוסר עקביות מושגית, שקרים ומחסור בטענות מעידים או כי רב הנסתר על הגלוי, או כי מדובר בנונסנס מוחלט. אני עצמי אינני יודע באיזו מן האפשרויות מדובר, ולא הייתי מטריח עצמי בשאלה למה התכוון המשורר – הרי לי, מכולם, ידוע כי הוא קשקשן טרחני.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s