פוליטי

נפולת של נמושות

כצפוי, מיטב חברי האופוזיציה לכאורה הסתודדו בשורה והפריחו את מיטב הקלישאות המשוננות בישראל מאז ששת הימים. בעל הפוליטיקה החדשה והג'ל של שנות השמונים, יאיר לפיד, כתב בעמוד הפייסבוק שלו: (בתרגום סימולטני מאנגלית, בה השתמש לטובת מאות אלפי קוראיו הנלהבים בעולם) –

"הצד החזק של העימות הוא דמוקרטיה אשר דיממה במשך שנים מהתקפות טרור יזומות, אשר פינתה את רצועת עזה לפני שבע שנים, ומספקת לאויב חשמל, מים, תרופות ועזרה הומנטירית.. וכל זאת על מנת להציל את הפלשתינים שהחמאס כל כך נלהב להקריב".

שלי יחימוביץ', לעומת זאת, המועמדת מטעם מפלגת הווטאבר (אין ימין ואין שמאל, זאת חלוקה ישנה), איגפה את לפיד משמאל, כאשר טענה:

"מטרות המבצע מקובלות עלי, הן הגיוניות וחיוניות: חיזוק ההרתעה, פגיעה קשה במערך הרקטות של החמאס, פגיעה כואבת בחמאס ובארגוני הטרור וצמצום הפגיעה בעורף. אלה מטרות צודקות וראליות, ואין בהן פנטסיות של "מיגור החמאס" כי החמאס הוא מליון וחצי איש". 

נתן אשל וודאי מחכך ידיו בהנאה על נאומים שנדמה כאילו יצאו ישר מבית מדרשו. אחרי הכל, יחימוביץ' ולפיד הם מתמודדים פרגמטיים: איש מהם איננו רוצה להסתכן בקבורה הפוליטית בישראל הכרוכה באמירת דבר מזעזע כמו האמת, ולכן אך טבעי שהם יכשכשו בכלב הנקרא מדינת ישראל.

ברק אובמה, הנשיא הנבחר בשנית של ארה"ב, ומושא ההערצה של מתמודדת ה"לא שמאל ולא ימין" יחימוביץ', דווקא התנגד למלחמה בעיראק מתחילתה, עוד כסנאטור. שלא לדבר על כך שהיה שחור. משום מה הוא הצליח להיבחר בארה"ב פעמיים. בישראל סביר להניח שהיו עושים בו לינץ' כשהיו טועים לחשוב שהוא סודני, אבל אנחנו לא מדברים על מקום שבו יש דמוקרטיה ולפוליטיקאים, ישמור השם, יש גם דעה.

אני מציע לא לשגות באשליות: נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל. מפלגתו וזו של האיש ישר הדרך ונקי הכפיים ליברמן תוביל על האחרות בערך בעשרה מנדטים. הוא, אגב, לא יועמד לדין, ופרשיותיו ישכחו כנראה עד הבחירות הבאות, כאשר יהפוך לשר הביטחון.  התחרות בין יחימוביץ' ללפיד, תהיה כמובן מי יזחל לממשלתו קודם. סביר להניח שיהיה זה לפיד. לפיד יקבל כנראה את משרתו של שטייניץ, ובה ינהג "מדיניות חדשה" של אימוץ משנתם של שרי האוצר בעשרים השנים האחרונות, נתניהו, שטייניץ והירשזון, לטובת מעמד הביניים הקרוב ללבו. יחימוביץ' תמלמל משהו על פערים אידאולוגיים, תתמסמס באופוזיציה בעל כורחה, ובעיקר תשחזר את עבודתה החרוצה של האופוזיציונרית ציפי לבני בנאומים חוצבי להבות פעם בכמה חודשים על כישלון ממשלת נתניהו. לאחר מכן תתפצל אולי מפלגת העבודה לתומכי הצטרפות לממשלה ולמתנגדים (שיהיו, נניח, אופנהיימר וגלעד קריב) אשר יפרשו מן הכנסת בקול ענות חלושה.

בעוד שנה מעכשיו, עדיין ינחתו רקטות על הדרום. לא יהיה מבצע, כמובן, ולכן הידיעות הללו יופיעו בעמוד השלישי בעיתונים. פוליטיקאים שונים יזרמו אל הדרום פעם בכמה זמן וידברו על אזלת ידה של הממשלה, וכולנו נשתתף בצערם בטלוויזיה ונשאל: "עד מתי?". ישראל עדיין לא תהיה יוון או ספרד, וכולנו נוכל להינחם בכך.

הו, לא, תזעקו, הנה, מחאה חברתית התרחשה, השינוי קרב. הרשו, לי, אולי, לרענן את זכרונכם: לפני ארבע שנים ישבה שלי יחימוביץ' באולפן שישי יחד עם אמנון אברמוביץ' מיד לאחר תבוסתו של ברק. יחימוביץ' טענה אז כי ברק לעולם לא יצטרף לממשלת נתניהו וכי הוא אדם אחראי. לקחו לברק בערך שבועיים לעשות את זה, יחימוביץ' מיד אחריו. אותה יחימוביץ', אגב, לא הצטרפה ל"מורדי העבודה", הצביעה עם הממשלה וקראה לאחדות במפלגה, רק עד תהליך הפירוק של המפלגה שנכפה עליה, מצאה את עצמה יחימוביץ' לפתע באופוזיציה. מנהיגה פרגמטית, אחרי הכל.

המסקנה לפיה "כולם אותו הדבר" נשמעת לעתים כנונסנס, כמשפט שאינו אומר דבר. רבים היו רוצים להאמין בכל זאת במערכת הפוליטית הישראלית ובשינויים שהיא מאפשרת. ואכן, לא "כולם" אותו הדבר. זהבה גלאון דיברה דווקא בגבורה נגד עיתוי המבצע, וכך גם דב חנין. אך הללו, נזכיר, הם חסידי המסדר הפוסט ציוני הקיצוני, בוגדים ומטורפים.

הסיבה לכך שאיש איננו אומר כלום כעת היא משום שישראל בהחלט איננה דמוקרטיה, אע"פ שיש לה פרוצדורות למראית עין של כזו. היא הייתה סמי-דמוקרטיה במהפך של מנחם בגין, עד לפוטש שעשה לו אריאל שרון, ושם זה נגמר. והסיבה לכך שהיא איננה דמוקרטיה, היא שאין לה בסיס ליברלי משותף. מה שמכנים כאן בשם "שמאל" אינו אלא הנציגות הרפובליקנית השמרנית בארה"ב, לעומת הרדיקליזם של "מסיבת התה", הימין בישראל.  יחימוביץ' קרובה הרבה יותר למיט רומני בדעותיה מאשר לברק אובמה.  התמיכה הבלתי מסויגת בכל מלחמה, תהא אשר תהא (לבד מאותו זמן קצר אז בשנות השמונים, כאשר מישהו עוד חשב שניתן למחות על מהלכי הממשלה, ובעקבות כך נזרק עליו רימון).

אין לכן, סיבה לצפות לדבר מה מן הבחירות. המסקנה הזו עלולה להיראות פסימית, והיא אכן כזו, לפחות לשנים הקרובות בישראל. אך היא כוללת בתוכה את הצורך להבין כי השינוי הנדרש חייב להיות רדיקלי הרבה יותר: יש להקים את מדינת ישראל מחדש, באותו אופן שלינקולן הקים את ארה"ב במלחמת האזרחים, ובאותו אופן שהמהפכנים הצרפתיים הקימו את צרפת המודרנית. ישעיהו ליבוביץ' אמר זאת כבר לפני עשרים שנים, אך לא השתנה רבות מאז. ישראל איננה דמוקרטיה לא רק בשל הכיבוש, לא רק בשל הדרת זכויותיהם של מיליון מאזרחיה: היא איננה דמוקרטית משום שהציבור איננו דמוקרטי. הציבור הישראלי שבוי עדיין בקונספציית הנרדפות של גרמניה בזמן ולאחר רפובליקת ויימאר, ולכן הוא תובע בכל עת מנהיג "חזק" ואת שינוי שיטת הממשל, ואיננו סובל את המשחק הדמוקרטי, שלא לדבר על השיח החופשי הנדרש ממדינה כזו. הוא איננו סובל באמת 100 ערבים אשר עומדים עם שלטים לזכר הנופלים בחיפה, ולכן הוא מחליט מידית שהם עושים זאת לזכר הטרוריסט ג'עברי. הוא איננו סובל אנשים כמוני אשר תוהים על עיתוי המבצע ואינם מקבלים אוטומטית את עמדת הממשלה וצה"ל.  זהו אותו השיח של נתניהו, אותו השיח של ברק, של יחימוביץ', של מופז, של לבני: והוא כזה ביחס לצבא, ביחס לכלכלה, ביחס למדינה וביחס לפלשתינים. החדש הוא הישן והישן הוא החדש.

יסלחו לי חסידיה של יחימוביץ', אבל היא לא ברק אובמה, והיא לעולם לא תהיה. החנופה הנלגעת לימין תוך כדי הקריצה של "אנחנו עובדים עליהם" לשמאל איננה נובעת רק מפרגמטיות: היא נובעת מחוסר אידאולוגיה ומאופורטוניזם חסר מעצורים, אשר מאפיין גם את שאר המתמודדים. ברק אובמה לא נבחר רק בשל הרטוריקה הייחודית שלו, או בזכות נאומיו: הוא נבחר משום שכאשר דיבר, דיבר אמת, ומשום שהוא איננו מסתתר מאחורי קלישאות שאינו מאמין בהן. יחימוביץ' לא תבחר, ובצדק לא תבחר, משום שאני לא אצביע לה, ומשום שאיש ממצביעי הימין בניגוד למה שהיא חושבת, איננו מטומטם מספיק בכדי לקנות ממנה סחורה משומשת, גם אם הם אומרים לה כל הכבוד על הרוח הגבית שהיא נותנת לנתניהו.

באופן אישי אצביע, אך אינני מאמין כי ההצבעה הזו תשנה דבר מה. השינוי האמיתי יתרחש כאן רק כאשר ההקצנה מצד המשטר תושלם, והוא יהיה מאבק עקוב מדם, בדומה לשינויים במצרים או לאחרון בסוריה. המאבק הזה יעשה כנראה על ידי הדור שאחרינו. זה לא אידאלי, בטח שלא רצוי, אך לצערנו, לא נראה שמשהו אחר הולך להתרחש כאן בזמן הקרוב.

16 תגובות בנושא “נפולת של נמושות

  1. עלית על הקונספט -מדינת ישראל היא לא דמוקרטיה,היא רפובליקת וויימאר, כשאת תפקיד ממוטט חופש הביטוי ממלאות בגאווה המפלגות הערביות והשמאל הקיצוני.
    חלק מהשמאל הקיצוני הוא בגדר ”אידיוט מועיל” למען הקמת חליפות איסלאמית(יחד עם שותפיהם מהשמאל הקיצוני באירופה והשמאל באיראן בשנת 79 ז”ל).
    אתה לעומת זאת לא,אתה מייחל לסיום המפעל הציוני בכל מאודך,ובינתיים כמאמר צ'רצ'יל ”מאכיל ” את תושבי הדרום לנמר האיסלאמי בתקווה שאתה תהיה האחרון.
    אבל אין מנוס-את גודל טעותך תבין בנפול המדינה,כשתחזור למעמד הדימי לו אתה שואף,בעוד עמיתיך באירופה כורעים תחת בריטניה הש'ריעית. ארה”ב גם היא אבודה תחת התנהגות כלכלית קלוקלת של האביר הליברלי שלך שמוביל את מיליוני ההיספנים,שחורים,מקסיקנים לגן עדן סוציאליסטי שיפול בזעם בסוף על המיעוט הלבן.
    לסיום,הייתי נמנע מלהכתיר עצמך כמוביל המהפכה הצרפתית בישראל המודרנית- ע'ע סופו של רובספייר.

    אהבתי

    1. אם כבר בכך עסקינן, הסיבה המרכזית להצלחת האיסלאם באירופה הוא דחיקת המהגרים על ידי הממשלות השמרניות באירופה של מרקל וזו שהייתה של סרקוזי לידיו, מאוד בדומה לתפקיד שממלא החמאס בעזה ושממלאת ש"ס בישראל. בעוד שהדמוקרטיה הפרלמנטרית נכשלה לקלוט את המהגרים לתוכה באמצעות חינוך וחיי קהילה, ותוך זרות מוחלטת לתרבויות השונות, מילאו האימאמים למיניהם את התפקיד החברתי החסר. דווקא ארה"ב היא דוגמה לחברה אשר הצליחה להפוך את המהגרים לאמריקאים בראש ובראשונה, משום שזוהי חברה אשר מאפשרת גם עבור ההיספני את האידאל המשותף של היכולת להגיע להישגים באופן אינדיבידואלי.

      בינתיים אותו "גן עדן" אוטופי שאתה מתאר מצליח שם, והצליח שם, הרבה יותר מאשר תסביכי הרדיפה הפרנואידים של משטר בוש. הכלכלה שישגה בעידן קלינטון ונכנסה למשבר ולגרעון בעידן בוש, שתי המלחמות והpatriot act, ובעידן אובמה היא מאחה את הפצעים באיטיות, ולפחות כעת לא מפנים שכונות שלמות בניו-אורלינס בכדי להחליף את האוכלוסייה בלבנים טובים.

      תסריט האימים שאתה מתאר היה יכול אולי להתאפשר בו ה"אידיוט המועיל" שלך היה בעל השפעה רחבה יותר מהאפסות הנוכחית שלו. נכון להיום, נראה שיש הרבה אידיוטים לא מועילים דווקא בצד השני, ולהזכירך, רפובליקת ווימאר לא קרסה לטובת רוזה לוקסמבורג, אלא לטובת גרמנים לבנים וטובים שלא בדיוק הגיעו מן השמאל.

      אגב כך – חו"ח, לא הכתרתי את עצמי לדבר, לא אוביל שום במהפכה בעתיד הנראה לעין וככל הנראה גם לא בעתיד הרחוק, ולא אערוף את ראשו של אף אחד. כולי תקווה גם שנוכל להימנע מדמויות כמו רובספבייר, אע"פ שההקצנה יוצרת דמויות כאלו. מדובר בתחזית קודרת למדי של תהליכים שמדינת ישראל תאלץ לעבור לטעמי.

      אהבתי

  2. אכן ,מדיניות אובאמה מאחה את שנות בוש-ביוני 2012 עמדה ארה”ב על סף פשיטת רגל כשהגיעה לחוב של 15 טריליון דולר.
    אל לנו להזכיר את הגידול המחריד במספר המובטלים,ההאטה במשק,וכמובן את העובדה שמשבר הסאב -פריים נגרם כי ממשל בוש עשה מהלך אובמה קלאסי של עידוד משכנתאות לא הגיוני.

    הסיבה שהאיסלאם מצליח באירופה היא חזרה גלובלית של הדת בכלל ופנדומנטליזם בפרט.להזכירך מרקל וסרקוזי היו בשלטון שנים ספורות בעוד שמדובר על תהליך שנמשך קרוב ל15 שנה (הדור של בני 25 שנהיה קיצוני לא נהיה כזה מגיל 20).
    בנוסף – הדמוקרטיות ההתאבדותיות באירופה עשו הכל למען רעיון הרב תרבותיות וממשיכות כך עד היום בעיוורון. מתי המעט שמעזים להתנגד באירופה נרצחים(ואן גוך) או נתקלים בזלזול (אנשי פרלמנט סקנדינביים לדוג'). להטיל את האשמה על מדיניות אירופאית היא התנשאות על המהגרים שגובלת בגזענות. המהגרים מודעים היטב למצב וממומנים בכבדות ע”י כסף נפט בשביל להשליט ש'ריעה על אירופה לכשיהוו רוב(עניין של 30 שנה לכל היותר)
    להשוות את המצב לארצות הברית זה בכלל פארסה עבשה. ארצות הברית קולטת אליה מהגרים מתרבות שונה לחלוטין ועדיין המצב שם בכי רע-קבוצות מיעוט המליכו על עצמן נשיא שיגדיל את הגירעון לטובת תקציבי רווחה לקבוצות שלא חפצות לעבוד. מדינת רווחה היא רעיון נהדר לקבוצה אתנית הומוגנית עם סולידריות.

    בנוסף אכן גרמניה נפלה בסוף למפלגה ימנית גרמנית אך רפובליקת ויימאר לא ניתנה כדוג' ספציפית אלא כאיוולת היסטורית לדמוקרטיה לא מתגוננת.
    אם כבר ביקשת דוג' נוספת אציין שהחמר רוז' בקמבודיה החלו כמפלגה ורק כשבנו צבא השתלטו על המדינה.

    אהבתי

    1. לגבי הגירעון – ובכן, זה כמובן ויכוח שנוכל להמשיך בו לנצח, אך אינך יכול לערער על העובדה שהוא ירושה של מלחמות בוש, ושלכל הפחות הגירעון לא היה קיים בתקופת קלינטון. ובכל זאת עוד דבר קטן: תכנית אובמה איננה מבקשת להגדיל את הגירעון אלא לקצץ בתקציבי הצבא במקביל להעלאת המס על העשירים, תוך כדי השקעה ממשלתית בבריאות ובחינוך אשר נועדה לפתור לפחות את בעיות האבטלה במגזר הציבורי, תוך כדי עידוד עסקים קטנים במגזר הפרטי.
      אני חושב שהטענה שלך לגבי "קבוצות מיעוט שהמליכו על עצמן נשיא" היא בעייתית מאוד, ולא הייתי רוצה להשתמש במונח גזענית אך היא קרובה לכך. קבוצות מיעוט? כלומר, בניגוד לאמריקאי "האמיתי", ה Wasp, שהשחורים גנבו לו את המדינה? לא יודע, בפעם האחרונה שבדקתי כל מי שמצביע הוא אזרח ארה"ב, ואותן קבוצות מיעוט בחרו נשיא ברוב אלקטורלי ומספרי כאחד בפעם השנייה. מדינת רווחה היא רעיון נהדר לכל מדינה שחולקת רעיונות משותפים, הבעיה היא שזה רעיון שמחזיק זמן קצר מאוד לפני שהאוליגרכיה קונה פוליטיקאים בשביל להרוס אותה.

      להגיד שיש קבוצות איסלאם אלימות באירופה? יש. יש גם אחים יהודים בישראל אשר מבצעים לינץ' בערבים ותולים מודעות על "בנות ישראל לעם ישראל", ושיש להם אגב חברים במשרד הפנים, במשרד החינוך ובוועדה ל"קידום האשה" (חוטבלי, אמרנו כבר? ), אשר מטיפים לטרור ומשתתפים במעשי אלימות וירי פיזית בשטחים. אגב, בפעם האחרונה ששמעתי היה להם הרבה יותר כוח והשפעה מאשר לראא'ד סאלח, למשל. אם אתה מבקש להגן על הליברליזם הפרלמנטרי במקום להיות "אידיוט מועיל", כדאי שתציע אלטרנטיבה ראויה לזאת וגם לזאת. רדיפת ערבים קסנופובית לטובת ה"רוב היהודי" היא לא בדיוק ייצוג הולם לרעיונות הללו.

      אהבתי

  3. ידידי,אפשר להעלות באוב נשיאים עד וושינגטון-האם השגשוג הכלכלי בתקופת קלינטון לא הייתה תוצאה ישירה של התמוטטות בריה”מ בתקופת הרפובליקנים רייגן ובוש?
    אובאמה כרגע חסר תוכנית אמיתית כי כדי לצאת מגירעונות צריך לעורר את המשק ודבר כזה לא קורה בהגבלות על תעשיינים עשירים.
    הסיבה שזה לא יצליח אינה פגם בסוציאליזם רך- הסיבה היא שאותם אנשים שאובאמה מעוניין לעזור להם יהיו הראשונים ליפול למלכודת הרווחה.אשמח אם תפרסם נתוני קבלת wellfare אצל גברים שחורים כשירים.

    אהבתי

  4. המשך כי נלחץ המקש בטעות.
    נמשיך עם האחים היהודים. מעולם לא הכחשתי אותם,אני אתאיסט ונאבק בהפרדת דת ומדינה מאז שצמח לי קצת שכל.
    אבל להשוות את תהליכי החילון שעובר העם היהודי לתהליכי ההקצנה הדתית שעוברים שכנינו הערבים גובל בשטות.
    בנוסף להשוות את כמות הפשעים שנעשים ע”י יהודים כנגד ערבים אל מול הארגונים האיסלמיים ומעשיהם זהו לעג לרש.
    ורק כדי לצאת נקי -זו נבלה וזו טרפה.
    וכן-ראד סאלח מחזיק בכוח רב ביותר,ערביי ישראל כבר הראו נחישות בזמנים עברו אל מול האויב הציוני בין השאר מהומות אוקטובר 2000 ושיתוף פעולה (זניח אמנם) עם הטרור במהלך שנות ה2000.
    אני לא תומך של ליברליזם התאבדותי כמו שהבנת.לדעתי יש מה לשפר ביחס כלפי ערביי ישראל,אבל יש להפעיל יד נוקשה כנגדם במגוון תחומים-יחסים לא כשרים עם מדינות אויב,העלמות

    אהבתי

  5. העלמות מס, אי יציאה של נשים ערביות לעבוד,אלימות כלפי נשים,חמולות,פשע, בנייה לא חוקית ועוד.
    לסיכום אני מספים לך את הבלוג,בגלל שאני מגיב דרך נייד,
    אציין רק שהדיון איתך מעניין וענייני יותר משניהלי עם יותר מדי אנשי שמאל,ימין,דתיים קיצוניים וחסידי אוניברסליזם.
    תבורך

    אהבתי

  6. אוקיי. בוא נשאיר את משחק סכום האפס של המעורבות הממשלתית VS הליבריטיאניזם הכלכלי בצד, לפחות עד לפעם הבאה.

    לגבי ערביי ישראל: אין לי ויכוח אתך לגבי התביעה האזרחית מכל האוכלוסיות לקחת חלק בחוק הכללי, הכולל בין השאר תשלום מס, זכויות נשים וגו' (בנייה בלתי חוקית היא כמובן נושא מורכב יותר, בעיקר מאחר ומדובר יותר בכורח הנכפה על ידי ישראל וקק"ל, אשר מסרבות לתת מעמד חוקי לחלק גדול מן האדמות ממניעים גזעניים ותובעות אותן בדיעבד). אגב, גם לאחמד טיבי אין
    ויכוח איתך בנושא הזה.

    זאת כל עוד אתה עורך את ההבחנה בין הזכויות האזרחיות של כל מיעוט פוליטי בישראל, להן הוא זכאי מעצם היותו אזרח, לבין השפעתן של קבוצות דת פונדמנטליסטיות ורדיקליות. אינך יכול להתנות את הזכויות היסודיות של כל אזרח (ולצורך העניין – ארה"ב – אינך יכול להגיד: אתם יכולים לשחק במשחק הדמוקרטי (כנתמכי welfare למשל) כל עוד אין לכם השפעה של ממש עליו וכל עוד אתם משמרים את מה שאנחנו מכנים דמוקרטיה ואת עליונותנו כקבוצה) בכך שיעמוד בתנאים שאתה מציב לו בדיעבד, הרי זהו בדיוק הרעיון היסודי של אזרחות.

    זה נכון שיש בעייתיות מסויימת בכללי המשחק הדמוקרטיים (מצד אחד – קבל את ערכי הליברליזם המגדירים לך חופש פעולה, מצד שני – אל תשתמש בכללים הללו נגד מה שאנחנו קוראים לו ערכים, מצד שלישי – אם תעשה זאת נעשה זאת גם אנחנו, אם לסכם את התהליך האירופי), אבל דווקא משום כך הדרך לשמור עליו איננה דרך כפייה אלימה בנוסח ה Patriot Act, אשר הורסת את הכללים עצמם ובכך היא מסוכנת אף יותר מן האיסלאם הרדיקלי), אלא דרך האמונה בכך שאלו ערכים מוצלחים יותר, והניסיון לפנות לכמה שיותר אוכלוסיות. הקבוצות אשר פונות בדרך כלל להקצנה הדתית, או – לחלופין, אל קבוצות ימין קיצוניות, מורכבות בדרך כלל מגברים לא לבנים, צעירים ומובטלים, אשר השיטה הדמוקרטית הוציאה אותם מחוץ למשחק. אלו הם חסידי ש"ס בצד היהודי, או חסידי ראאד סאלח בצד המוסלמי, ובצד הקיצוני יותר – בן לאדן או מיכאל בן ארי. מאבק לא דמוקרטי בקבוצות הללו (מה שאוהבים לכנות כאן "דמוקרטיה מתגוננת") הוא סכנה גדולה בהרבה לדמוקרטיה מן הקבוצות הללו עצמן. ולא, הדבר איננו משול לצ'מברליין נגד היטלר לעומת צ'רצ'יל נגד היטלר, כמו שראש הממשלה שלנו אוהב להציג אותו. דמוקרטיה אמיתית מספקת אלטרנטיבה משמעותית אשר תמשוך את הצעירים אליה משום שהם ירצו לקחת בה חלק, וזהו בדיוק השינוי שמציע ברק אובמה בארה"ב.

    לגבי הערת הסיכום – תודה, מברך גם בחזרה (:

    אהבתי

  7. אני רוצה לציין לטובה, ובלי שמץ של תרומה לדיון, כי אתה אולי האדם היחיד שאני נהנה לקרוא את קולו הפוליטי. על אחת כמה וכמה בימים אלו, בהם הגיבובים מחרישים אזניים ומתבקשת התעלמות גבוהה מהרגיל מכל שיח פוליטי ישראלי.

    אני נהנה לקרוא את קולך הפוליטי לא משום שדעותינו חופפות לעייפה, החפיפות והניגודים בדעותינו די מאוזנים, אלא משום שאתה פשוט כותב את זה טוב. כותב את זה טוב ומעודד שיח בריא ומעניין.
    אפילו שלפעמים אתה לוקה במנייריזם חסר טעם, אפילו שלפעמים אתה גולש בכתיבה לעניינים שאינם ענייניים, ולפעמים עושה השוואות חסרות שחר, אתה כותב טוב ואני נהנה מהכתיבה.
    תודה רבה שאתה מעודד בי אמון בשיח הפוליטי הישראלי כל פעם מחדש.

    אהבתי

  8. אור ידידי, נאלץ להסכים שלא להסכים.
    לעניות דעתי חופש הביטוי הוא ערך עליון עד אשר הוא מגיע לקריאה לפעולה מעשית שתבטל את אותו ערך. הדבר נוגע לערכים אחרים גם כן.
    אלחם בחירוף נפש דומה נגד קבוצה שתשתמש בהליך הדמוקרטי הקלוקל במדינה(משחקי כוח פרלמנטריים, נבחרים שהם בובות של מתפקדים) כדי להניח יסודות לצורת חיים אנרכו-קפיטליסטית.
    אפשר להגיד במובן זה שדמוקרטיה היא מעין דת, ואני,כמו אנשים אחרים למורים מההיסטוריה, נגן על אותה דת בחירוף נפש.

    אהבתי

  9. פעם אחרונה של תגובה נחתכת, מבטיח:-)
    לבסוף הגענו לעיקר המחלוקת שהיא דמוקרטיה מתגוננת-כמו שהבנת מהסיפא של תגובתי הקודמת -אקח,בכל יום צעדים לא דמוקרטיים כדי להגן על הדמוקרטיה,בין אם אלו קבוצות שקוראות לביטול חופש הביטוי, לביטול כל צורה של מס או לביטול זכויות שיוויון (ואי לכך מפלגת כהנא הייתה ראויה לצאת מחוץ לחוק).
    אגב -באומרי שיטות לא דמוקרטיות וודאי יעלו בקוראן תגובה זאת מחזות על משטרה חשאית שאוספת אנשים מביתם באישון ליל,כלל וכלל לא- אלא רק הגבלת יכולותיהם של קבוצות אלו למשש בצורה מעשית את מה שהן קוראות לו.

    הדבר אמור כמובן בקבוצות פנימיות,קבוצה כמו החמאס שהיא חלק מהג'יהאד העולמי הנלחם בתרבות המערב ראויה לקבל מלחמת חורמה,בטח שלא עוד הודנות 'מבורכות' כשהמנהיגים,בצד הישראלי לא יודעים מה משמעותה של הודנה באיסלם.
    כל הסכם מול ארגון איסלאמי כמוהו כצ'מברליין שמבטיח לעם הבריטי שלום לדורם ושולח אותם למיטה.
    אסיים בדבריו של צ'רצ'יל:'בריטניה הייתה יכולה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה ותקבל מלחמה'
    המשך שבוע טוב

    אהבתי

    1. בכל זאת אתרום לדיון:
      אפשר לקבל הסבר איך מגנים על דמוקרטיה מפני כוחות המנסים לפגוע בדמוקרטיה בעזרת אמצעים לא-דמוקרטיים?
      האם השימוש באמצעים לא-דמוקרטיים, כשנעשה במטרה לגונן על הדמוקרטיה, לא יעודד מהלכים נוספים של פגיעה בדמוקרטיה?

      סלח לי על המשל השנון-עאלק. אם אב יחנך את בנו לא להרביץ, אבל לאחר שהבן שגה האב ירביץ בו תורה, האם לא יערער בכך את אמונו של הילד בחינוך לא להרביץ? הבן ישאל "אבל אבא, לא אמרת שאסור להרביץ?" ואביו יאמר "בני, אסור להרביץ אבל הפעם זה למטרה טובה"
      האם הילד יגדל ירא שמים עם התובנה שאסור להרביץ, או יגדל סורר ומורה עם התובנה שמותר להרביץ כשיש לגיטימציה לכך? וכמה זמן יקח לו להבין שלגיטימציה קל מאד לרכוש, ונוח מאד לעשות בה שימוש?

      באותו אופן האם (בהתאם לדוגמה שלך) היה ראוי לפרק את מפלגת כ"ך משום שמצעה כלל חתירה תחת הדמוקרטיה ע"י חקיקת חוק אנטי-דמוקרטי בעליל (אך לא בלתי-שכיח)?
      האם החוק הזה פירק את תנועתו של כהנה? לא. החוק רק מנע מהזרוע הפוליטית של התנועה מלהכנס לכנסת. אודה כי זה פגע בתנועה קשות, אבל לא פירק אותה כלל ואפילו הצית בה תובנה מרטירית.
      האם החוק הציל את הדמוקרטיה הישראלית מהרעיונות הכהניסתיים החותרים תחת הדמוקרטיה? לא. הרעיונות המשיכו להתקיים בדמותם של פוליטיקאים שונים, וניתן אפילו להתווכח על נוכחותם של הרעיונות הללו בכנסת עד ימינו.
      האם ניתן היה לעצור את החתירה הכהניסתית תחת הדמוקרטיה באופן דמוקרטי? אין לדעת. אבל בהתחשב בכלים הרבים שיש לדמוקרטיה להגן על עצמה, ובכללם כלים שנוסו בעבר, אני מתאר לעצמי שעם קצת תושיה היה ניתן.
      כך או כך נשארנו עם חוק אנטי-דמוקרטי בעליל, שכל דיבור נגדו פסול מיסודו מתוך פחד מפני הכהניסט הבא. השימוש בכלי אנטי-דמוקרטי לשם הגנה על הדמוקרטיה ממשיך להכתים את הדמוקרטיה, בעוד השיח הכהניסטי שריר וקיים.

      אני לא מזלזל לחלוטין ברעיון של "להלחם באש עם אש", אבל נדמה לי שהוא עובד טוב רק במקרים מאד מסוימים. למשל בשדה חיטה בוער להלחם באש עם אש אמור לעבוד, אבל עדיין אתה נאלץ להתמודד בפועל עם שתי שרפות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s