פוליטי

רק לא ביביברק – די לפוליטיקת המתים

יתרון אחד משמעותי שיש למערכת הבחירות בארה"ב, הוא שמי שמפסיד – הולך הביתה. כאשר מדובר ב"הולך הביתה" בארה"ב, לא מדובר ב"קופץ לעשות כמה מיליונים, לצבור כוח ולחזור". לא מדובר ב"שוקל את המשך דרכו". הגעת שני? הסתלק.  אם אתה רוצה, תעשה סרט על סכנות האקלים, כתוב ספר ביוגרפיה, שחק בתפקידי משנה באיזו קומדיה אמריקאית, מה שאתה רוצה. אבל אל תראה את הפרצוף שלך בפוליטיקה. דמיינו את ג'ון מקיין חוזר לפתע ומכריז על התמודדותו לנשיאות, או את ג'ימי קרטר טוען שהוא למד את לקחי העבר ובכהונה הבאה הוא דווקא יהיה ממש סבבה.

בישראל, לעומת זאת, נראה שאנו תקועים עם אותם אנשים לנצח, או לפחות לסיבובים של עשרים שנה. אחד מן הסממנים המובהקים לכך שישראל איננה דמוקרטיה אמיתית, הוא שלאורך ששים וארבע שנות קיומה, שלטו בה בערך שלושה זוגות אוהבים-שונאים.  שרת ובן גוריון, רבין ופרס, ובעשרים השנים האחרונות הביביברק.   אמנם, היו עיוותים מסוימים – המהפך של בגין, כניסתו של המטורף שהפך למלך, שרון, ואולמרט-פרץ.  אך בסך הכל, נראה כי היו רק שלושה מהלכים כאלו במדינת ישראל, שלושה דורות של דיקטטורים מסוג זה או אחר.  דור המייסדים, דור צברי מפא"י, ודור סיירת מטכ"ל.  כמו מסי ורונאלדו, כמו דג'וקוביץ ופדרר, הזוגות הללו מתחרים אחת לארבע שנים בזירה, אחד מובס ואחד מנצח, אחד שולט ואחד נשלט, אחד מניף אגרופו בזעם ואחד מחייך. בן גוריון הולך לשדה בוקר? לא לדאוג, או-טו-טו הוא בא להציל את כולם. ביבי מקבל 13 מנדטים והורס את הליכוד? קטנה אצל אדלסון והוא מלך ישראל. ברק גורם לקריסה של קמפ-דיוויד ולאינתיפאדה, מפיל ממשלה אחרי קצת יותר משנה, והורג את מפלגת העבודה בדרך? נו, אבל עכשיו החבר ביבי דווקא יסייע, כך מתוך כבוד הדדי כזה.  חושבים שעכשיו ברק על הקרשים, והרומן ברק-ביבי נגמר? אל דאגה, עוד ארבע שנים ברק יחזור, והוא עוד יראה לכולם.

כמובן, יש כמה הפרעות בדרך, כמו העובדה שלא קרה כאן כלום בעשרים השנים האחרונות. לא הסכם שלום, לא שיפורים סוציאליים, לא בטחון, לא נבחרת ישראל במונדיאל, לא תשתיות, לא חינוך, לא סיום הסכסוך במזה"ת, לא הישגים תרבותיים או אקדמיים, רק ביבי-ברק-ביבי ושוב ברק. כמובן, מפעם לפעם השטיקים הוחלפו: מגיוס לכולם לשלום עם סוריה למלחמה עם איראן לגיוס לכולם לשוב מלחמה עם איראן. מסי עבר עוד שלושה שחקנים, רונאלדו הבקיע מ30 מטר, והקהל ביציעים מריע.

הפוליטיקה הישראלית היא פוליטיקה של מוות: מוות ציבורי, מוות רטורי, מוות של שאיפות, מוות של רצון. איש לא מבטיח כלום ואיש לא מציע כלום. פרס יחלק את ירושלים, רק לא שרון, לא סימפטי, לא נחמד, בלי נאמנות אין אזרחות. עימות בחירות? פחח, מי בכלל טורח להתעמת, גם ככה כולם יצביעו את אותו הדבר. כל מה שמנהלי קמפיין צריכים להגיד לנתניהו זה: תגיד איראן עוד פעם, וזהו, הדיל סגור.  נזכרתי ברדיו לפתע בשיר של מוקי מ2001, מימי האיתיפאדה השנייה, "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק". ובכן, מישהו זוכר אחד מאנשי הציבור מעלה בכלל על שפתיו את המילה שלום בחמש השנים האחרונות?  מישהו זוכר בכלל את קמפיין "שלום וביטחון" של נתניהו מ96? אז לפחות הצמד טרח לשקר ולהבטיח הבטחות כוזבות. כעת? זיבי תקבלו שלום. זיבי תקבלו ביטחון, זיבי תקבלו חינוך. זיבי תקבלו משהו בכלל, תגידו תודה  שמותר לכם בכלל עוד לדבר, וגם זה יגמר כשישאר רק ישראל היום.

והיכן האלטרנטיבה לצמד הזה? היכן השאפתנים הצעירים, האידאליסטים רווי התקוות, אותם אלו שמדמיינים שינוי וחושבים עליו? אה, אתם מתכוונים לגדעון סער אולי, שמספר כמה הוא אוהב את פורטיס ומתקלט במועדונים לגל אוחובסקי הזחוח, הו הו כמה צעיר ומגניב אני, ולא שמרן עלוב ומלוקק.  ואולי לצפני לבני שמנסה לרקוד במסיבה ולהסתובב בג'ינסים, ואוו, היא כזו מאגניבה, צא'רלי שין מוריד בפניה את הכובע.  ואולי עמוד הפייסבוק הצעיר והאינטראקטיבי של ביבי, שיש לו כבר עוד מעט 300,000 חברים, וכולנו מריצים איתו צחוקים בעמוד. יו, ביבי, אתה כזה אובמה, אני כל כך מדמיין אותך בסטרדיי נייט לייב או חוטף בדיחות מג'ימי קימל.

ישראל היא אי של שעמום וזקנה. פוליטקאים זקנים ויבשים, אפס תרבות, אפס הומור, אפס דמיון, אפס תקווה. את צמד הכלומים האלו, צמד חיילי הנצח האלו, הגנרלים הבלתי פוסקים האלו, היינו צריכים לזרוק לפני עשרים שנה. נתניהו היה צריך להתבייש להראות את פרצופו אחרי 99, וברק היה צריך לקבור את ראשו בחול אחרי 2001.  למען האמת הם היו צריכים ללכת כבר הרבה הרבה קודם, אבל לפחות בתקופה ההיא הם עוד סימלו משהו עבור מישהו (עבדכם הנאמן מודה לבושתו שאף חילק פליירים של ברק בזמנו).

אתם יודעים מה, אני אפילו לא מדבר על שמאל-ימין.  אם מישהו ראה את מיט רומני, אשר באופן אישי אני חושב שהוא משרת הון מטונף, מדבר בעימות בחירות בארה"ב, הוא היה מבין מה זה אומר מתמודד בבחירות: האיש הגיע רעב, עם נתונים, עם עובדות, עם להט בעיניים, ואני מקווה בכל מאודי שלא יבחר שם, אך לפחות מדובר במתמודד אמיתי.

וכאן? נתניהו? דיברת על הפרה השמנה שחיה על חשבון הפרה הרזה? דיברת על קיצוץ במגזר הציבורי, הפרטה ורפורמה, דיברת על שגשוג כלכלי? נכשלת! מדיניות או אישיות, רעיון טוב או רעיון רע, במשך 20 שנים אתה, מר נתניהו, האחראי הישיר למדיניות הכלכלית של ישראל, אם כשר אוצר, אם כראש ממשלה, אם כלוביסט, ומהשגשוג היחסי של 2000 הגענו לתחתית המדרגה, ועוד אומרים לנו להגיד תודה שאנחנו לא ספרד או יוון.   דיברת על יד קשה מול מדינות ערב והפלשתינים? דיברת על עצירת הגרעין האיראני? נכשלת, נכשלת, נכשלת. לך הביתה, לך הביתה, אפס. לך הביתה, ברק?  נכשלת במפלגת העבודה, נכשלת בקמפ דייויד, נכשלת לעשות משהו בממשלת נתניהו, לך הביתה.

רוצים להצביע לימין? הצביעו לאיחוד הלאומי, הצביעו למפלגה החדשה של נפתלי בנט, אתם יודעים מה, אפילו הצביעו למלבין ההון "לכאורה" ליברמן. שמאל? הצביעו לחד"ש, לבל"ד, אפילו למר"ץ. רוצים להצביע לאמצע דמיקולו משהו? לכו על לבני, לפיד או יחימוביץ'.

אבל אל תצביעו לנתניהו. המצביעים של נתניהו הם לא מטומטמים, הם לא הבסטיונר בשוק, הם לא המזרחים או הדתיים או הלבנים.  45% האחוזים התומכים בנתניהו הם פשוט פחדנים ומשעממים. הם מפחדים מכל שינוי בסטטוס קוו, הם מפחדים מהאיום האיראני, הם מפחדים מחלוקת ירושלים שאינם יודעים שהיא כבר מחולקת, הם מפחדים מהשמאל ומהערבים, ומהימין והמתנחלים, ומשינויים כלכליים, ובכלל מעתיד טוב יותר. בלשונו של נתניהו עצמו: הם מ-פ-ח-ד-י-ם.    נתניהו לא הבטיח לכם כלום ולא נתן לכם כלום. נתניהו הוא לא כריזמטי, הוא לא מעניין, הוא לא מתוחכם, הוא לא מבין את הפוליטיקה האמריקאית, הוא לא מורכב פסיכולוגית והוא לא קוסם. הוא פשוט איש זקן ומשעמם, נציגם של הזקנים המשעממים עלי אדמות, נציגם של הכלומים שמציירים פצצה על נייר בשביל שההורים שלהם יתנו להם טפיחה על השכם.   אם תצביעו לנתניהו, החיים המשעממים שלכם הם מה שמגיע לכם. אני מקווה לטובתכם שתעברו לאחד מן האחוזים האחרים.

2 תגובות בנושא “רק לא ביביברק – די לפוליטיקת המתים

  1. אני יכול למלא עשרה עמודים בתגובה. אבל בקצרה, אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת, אבל, שוב, כהרגלך, אתה יוצא מנקודת הנחה שיש פה דמוקרטיה. להצביע בישראל זה כמו למלא לוטו, אתה מתמלא בתקווה ואשליות ליום או יומיים ואז אתה מבין שיש סיכוי 1 ל18 מיליון שתקבל משהו…..

    אהבתי

  2. יפה אמרת, אך כמו שכתבתי השוואת הצמד למסי ורונלדו , שהם המצטיינים בתחומם נותנת לביביברק קרדיט שאינם ראויים לו, ומעליבה את הכדורגלנים

    בכל אופן, לאור ניסיון העבר (וההווה ) העגום אני מציע לחוקק בהקדם האפשרי את חוק היסוד הבא:

    כראש ממשלה יהיה פסול לכהונה, אדם אשר עונה על לפחות אחד מהקריטריונים הבאים:

    1. בוגר היחידה המהוללת.
    2. שמו הפרטי "אהוד".
    3. שם משפחתו או כינויו מתחיל באות "ב".

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s