להשתין על וולטר בנימין

הרבה אנשים אומרים שפילוסופים הם משעממים. הם צודקים, פילוסופים הם באמת משעממים. למשל, פעם קניתי שני כרכים של ולטר בנימין בגלל ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה שהוא גם משעמם. עכשיו, אחרי ש"הארץ" עשו פרויקט גדול ומשעמם על ולטר בנימין, ניסיתי שוב לקרוא את עשרת העמודים הראשונים של ה"משוטט", משום שגם אני אוהב לשוטט.  הם היו מאוד משעממים. הוא כותב על פארק ועל פנורמה קיסרית ועל עמוד הניצחון, ואני לא יודע שום דבר על הדברים האלו, אז אני מסתכל בהערות, ומשתעמם, כי גם ההערות הן משעממות. ואז אני מבין: פילוסופים הם משעממים כי הם לא כותבים על האוננות שלהם מול סרט פורנו עם שיכורות אמריקאיות מטומטמות, והם לא כותבים על איך הם הכניסו אצבע לכוס רטוב וזה היה מאוד מרגש. בנימין אף פעם לא ראה סרט עם שיכורות אמריקאיות מטומטמות, הוא התאבד בגלל קריסתה של אירופה או משהו כזה. זין על אירופה.  וגם ראש החוג לפילוסופיה לא ידבר על הכוס הרטוב שהוא הכניס אליו אצבעות.  בגלל זה פילוסופים כותבים על סינתטי אפריורי, ואחר כך שואלים מה זה בעצם סינתטי-אפריורי, ואחר כך אומרים שאין כזה דבר בכלל סינתטי אפריורי, ובינתיים

למשל, היה פעם משורר צרפתי בן 18 שכתב סונט על החור של התחת, ואחר כך כולם כתבו עליו: רמבו! רמבו! והתרשמו מאוד, ושאלו על הסינתטיות האפריורית של החור של התחת. אבל אם רמבו היה קורא את אלו שכתבו על רמבו הוא היה משתעמם, ואולי היה כותב סונט על התחת שלהם.

אבל לא כולם משעממים. למשל, קירקגור הוא לא משעמם בכלל, והוא דווקא טוען כל הזמן שהוא משעמם. אפילו מאחורי הספר שלו כתוב יפה על שעמום. אבל אני אוהב את קירקגור כי הוא כותב משפטים כמו: להיות אדם מושלם הריהו ככלות הכל האידאל האנושי העליון. כרגע יש לי יבלות, זה תמיד יכול לעזור" ובכל זאת אנשים משתכנעים שהוא פילוסוף.

גם הבלוג הזה משעמם, בדרך כלל. למשל: הבלוג הזה מאוד רוצה להיות כללי, כי כללי זה טוב. כלומר, הוא רוצה לדבר על בעיות כלכליות משותפות, ועל הגירעון. רק היום תכננתי לכתוב מסה משכנעת על הגירעון. זין על הגירעון.

האמת היא שמה שאני רוצה להגיד, בסופו של דבר, הוא שאני רוצה להשתין על ביבי בפרצוף. ביבי הוא בכלל אדם נורא משעמם. ממש משעמם. אני רוצה שהוא יגיד לי איראן איראן, ואז אני אזרוק אותו על הרצפה, ואשתין לו בפרצוף, ואז אני אנער כדי שגם הטיפות האחרונות לא יחטיאו את הפרצוף שלו. אחר כך אני אקח גם את הטוקבקיסט שכתב לי שאני סתם שונא את ביבי, ואני אגיד לו נכון, ואז אני אשתין גם לו בפרצוף. ואני אלך לולטר בנימין שיגיד לי: "פנורמה קיסרית!" ו"פאריז" ואני אשתין את האמא של השתן בפרצוף שלו, וגם של ראש החוג לפילוסופיה, ואז אני אקח את התזה שאף אחד לא רוצה לקרוא ואגיד לו: תזה אמא שלך! ואשתין לו בפרצוף גם כן. ואז הוא יכתוב עלי ספר.

כל הכלליות הזו היא שיא השעמום. מי אתם בכלל עם הכלליות שלכם? מה זה אכפת לי אם יש לכם ראש חוג לפילוסופיה או לא? אתם דחפתם אצבע לכוס רטוב ואהבתם את זה?

אולי אני ארוץ לפוליטיקה. אני אקים מפלגה ואגיד: נתניהו פוגע במעמד הביניים!. ואז אגיד: מופז ביזה את עצמו!  ואז אגיד: יחימוביץ' מוכרת את עצמה לחרדים!   ואז תצביעו לי כי אני טוב ומיטיב, למרות שלא הצבעתם למאיר אריאל. ואז אני אהיה בראש מפלגה ואשתתף במירוץ לראשות הממשלה, וכשאהיה ראש ממשלה אכנס מסיבת עיתונאים, וישאלו אותי שאלות. ואז, רק אז, אני אשתין לכולם בפרצוף.