כלכלי חברתי·פוליטי

הפגנת "הפראיירים" – קמפיין מתוזמר של "אם תרצו" ונתניהו

חייבים להודות כי המהלך הזה גאוני למדי: אפשר לשער כי כבר בהפגנת חצי המיליון בשנה שעברה החלו תכניות מערך ההסברה של נתניהו להירקם. ההפגנה העממית בשנה שעברה, שהגיעה לממדים שאיש לא דמיין,   הפתיעה מאוד את נתניהו ועוזריו. חבורת נתניהו, המנוסה בתעמולה מא' ועד ת', אשר הצליחה לבסס את זרועותיה בתקשורת, באקדמיה ובכנסת, נתפסה פתאום עם המכנסיים למטה, ולא הבינה מאין זה נחת עליה. ביש"ע התבלבלו ואיבדו את העשתונות: בראשית ניסו לסמן את המחאה כ"שמאלנית קיצונית" ולגרום לפילוג בתוכה, ומשזה לא צלח החלו להתנגד ישירות למחאה ולסמן עצמם שנית כאויבי הציבור. חבורת נתניהו ביקשה לספק למחאה חיבוק דב באמצעות ועדת טרכטנברג, במקביל להפרדה בין המחאה "הלגיטימית" לבין המחאה "האנרכיסטית", מהלך שהצליח יותר.

אך בו זמנית למהלכים הללו, החלה חבורת נתניהו בתכנונים לקראת השנה הבאה. בזמן שאנו היינו עסוקים עוד בהפגנות בשכונות ובניסיון לבנות את המחאה מלמטה, החל נתניהו להשתלט על הקונצנזוס בשיטה שהוא מכיר היטב: הסתה והפלת האשמה על האחרים.

הבה נחזור אחורה מעט לדיכוי האלים של ההפגנה ברוטשילד. עשרות שוטרי היס"מ אשר הגיעו לאזור ההפגנה לא הגיעו לשם סתם כך – הם נשלחו על ידי מישהו. המישהו הזה, בדרגת הביניים, היה תת ניצב יורם אוחיון. אך לתנ"צ אוחיון יש מפקד – ניצב אהרון אקסול. מפקדו של ניצב אהרון אקסול הוא מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יוחנן דנינו.  מועמדותו של דנינו הוצגה לממשלה על ידי השר לביטחון פנים מישראל ביתנו, יצחק אהרונביץ', שגם אחראי עליו במסגרת תפקידו.

עכשיו, איננו יודעים "מי נתן את ההוראה". יכול להיות שההחלטה לשליחת היס"מ התקבלה על דעתו של אוחיון, או של אקסול, ושהממונים עליו לא היו מעורבים בכך. יכול להיות שהאלימות נוצרה בשטח באופן ספונטני, מבלי כוונת מכוון. ועדיין, בשרשרת הניהולית הזו, מישהו היה אומר משהו. כלומר, אם מדובר באיזו גחמה מקומית של אוחיון, אקסול היה כועס, לכל הפחות נוזף בו. ואם מדובר בניהול כושל של אקסול, דנינו היה שואל למה קרה מה שקרה. בכל זאת, שמה של המשטרה הוכפש, סרטונים הופיעו.

לפני המחאה הזו, התרחשו מספר אירועים "מוזרים": פעילים מן השנה שעברה זומנו לחקירת אזהרה, כביכול לא על דעתו של מפכ"ל המשטרה דנינו.  לאחר שהנ"ל אמר שהנושא ייבדק, המשיכו להיחקר פעילים למרות דברי השר לבטחון פנים, וכן הוצבו בפני מפגינים בבאר שבע תנאים "לא להפגין בגנות המדינה", גם, בשל "טעות מקומית" ולא כמדיניות של המשטרה.  לו אני מפכ"ל, נדמה שאני צריך לעשות בדק בית. בכל מחוזותי מצפצפים על דברי, עושים כרצונם, למרות הוראות מפורשות שלי. וזה מה שמפכ"ל עושה כאשר דבריו מושמים ללעג: צורח על הפקודים שלו, מפטר אם צריך, מוציא הדלפות לתקשורת על מאן דהוא אשר חותר תחתיו.  אך דנינו איננו מפכ"ל חלש, הוא מפכ"ל שזוכה לכבוד והערכה אצל פקודיו. מדוע הוא איננו עושה שום דבר?

אולי מפני שדנינו ידע טוב מאוד מה הולך להתרחש. אולי מפני שהדיכוי האלים של ההפגנה היה מתוכנן. ואולי, מפני שדנינו, קיבל מן האיש שקידם את המינוי שלו, ושמשפיע על המשך הקריירה שלו, הוראה מסוימת. ואם לא קיבל, נשאלת אותה השאלה כיצד השר לביטחון פנים, אשר "הופתע" מאותם זימונים לחקירה, לא שאל את המפכ"ל שלו מדוע דברים כאלו מתבצעים מתחת לאפו. הרמוניה כזו בין עובדים, ללא הדלפות, ללא הטחת האשמות, ללא איש שיוצא מחוץ ללולאה הזו, מריחה בדרך כלל מ"קריצה קריצה". המפכ"ל כמפכ"ל איננו יכול להגן על איומים על פעילים בקול תרועה רמה, וגם לא השר לביטחון פנים. גם פקודיו יודעים זאת. אז הוא אומר משהו לתקשורת על "העניין ייבדק", ובכך נסגר הסיפור, מאחר ואיש איננו חושש באמת שמשהו יקרה, שהוא יפוטר, שהוא יינזף.  היכן אותו "יוני" ממשטרת ירושלים אשר נבדק? היכן אותו יס"מניק  אשר הכה מפגינים בסניף הבנק?  היו סמוכים ובטוחים שאם הם היו מואשמים בדבר מה באמת, הם היו מדברים, בדיוק כפי ש"קפטן ג'ורג'" התחיל לדבר לאחר שהפילו את האחריות עליו.

איך כל זה קשור לנתניהו ולחבורת התעמולה שלו, תשאלו? ובכן, לנתניהו קשרים טובים מאוד עם אהרונוביץ'. הם מתואמים במינויים שלהם ואהרונוביץ' זוכה לגיבוי מנתניהו בדרך כלל. נתניהו לא צריך היה להתקשר לתנ"צ אוחיון ולהגיד לו: "תשבור להם את הידיים והרגליים". מספיק היה לזרוק איזו הערה לאהרונוביץ', מספיק היה להגיד איזה: "שמע, איציק, אני רוצה שההפגנות האלו יפסקו", כדי להבין מה צריך לעשות. אפילו לא נתניהו, מספיק היה איזה נתן אשל אחד, או איזה עוזר של נתן אשל. נתניהו הרי לא עוסק בדברים כאלו.

הפסקות האחרונות הן בגדר השערות, ולכן ראוי להוסיף אותן במסגרת של "לכאורה". כבלוגר, אין לי הדלפות מן המשטרה, אין לי מקורות במשרד ראש הממשלה או במשרד לביטחון פנים. אך שאלו את עצמכם: מדוע לא שמענו ולו מילה אחת של נתניהו על הדיכוי האלים של ההפגנות בתל אביב? מדוע איש לא פוטר, איש לא זעם, איש לא שאל שאלות? במובן הזה, שאלת השאלות לא קשורה רק לעניין האכפתיות, אלא קשורה לשאלה של סמכות: האם אפשר להאמין לכך שבכל השרשרת הזו היה מי שעקפו אותו ופעלו בניגוד להוראותיו, ושלא קבל על כך, לכל הפחות?

הנה, השערה נוספת: מהלך עצירת ההפגנות מתוזמר ישירות עם ההפנגה המתוכננת היום ל"שירות שווה לכל", בו מעורבים, בין השאר, הארגון "אם תרצו", ויועצו לשעבר של נתניהו וכן ראש "המכון לאסטרטגיה ציונית", אשר על קשריו לימין נכתב כבר מספיק בעבר, ואף יהיה שם האופוזיציונר הדגול ואיש המחאה, שאול מופז.  המהלך הזה הוא מהלך ישיר של נתניהו בשיתוף עם הארגונים הללו אשר קשורים אליו ישירות, אפילו לא באופן מוסתר.  הקשר בין נתניהו ו"אם תרצו", למשל, החל עוד בהיותו באופוזיציה עם "מאבק המילואימניקים", שהיה למעשה קמפיין מתוזמר להפלתו של אולמרט. לאחר שנתניהו תמך במאבק, הצטרפו אליו אנשי "אם תרצו", באמצעות נפתלי בנט, שהיום הוא ראש מועצת יש"ע ושהיה ראש לשכתו של נתניהו.

בדיוק כמו ב"מאבק המילאומניקים", השיטה היא אותה שיטה: להשתלט על מאבק ציבורי, להפוך אותו לקמפיין, להזרים כספים לארגונים אשר יפעלו בתקשורת, ותוך כדי כך להשתיק את המתנגדים. הטריק המבריק של צוות נתניהו ביקש, והצליח לא רע, ליטול את המחאה מידי המוחים, להפוך אותה להפגנת תעמולה בלי שישימו לב, וכל זאת תוך שימוש בפרה הקדושה של שנאת החרדים והערבים כגורם מאחד.

מי שהנהיג את המחאה בשנה שעברה מסומן כעת כ"פורע אנרכיסטי", נרדף על ידי המשטרה ונעלם מסדר היום של התקשורת. כעת המחאה הדורשת דיור ציבורי, צמצום פערי שכר וחינוך חינם היא מחאת "השמאל הקיצוני", בעוד שהמחאה של "כולם", המחאה של חצי המיליון, היא מחאת שקר ה"שוויון בנטל". אל תטעו: ההפגנה המתוכננת להיום היא למעשה הפגנת תעמולה למען השלטון ומטעם השלטון. זוהי בכלל לא הפגנה, זוהי פרופוגנדה לעילא ולעילא, מתוכננת חודשים מראש, משלבת מספר זרועות ומכוונת ישירות נגד העם. זוהי טקטיקה צאריסטית מן הסוג הישן ביותר: אותה טקטיקה שהשתמשה באנטישמיות ככלי להעביר את האשמה ואת השנאה העממית כלפי קבוצות אוכלוסייה במקום כלפי השלטון.

וגם: שנאת החרדים והערבים היא אנטישמיות אחת לאחת, והיא אנטישמיות המקודמת על ידי השלטון לצרכיו. מי שחושב לרגע כי מדובר באיזו טענה אמיתית על שווין אזרחי, יבדוק לרגע מה יקרה אם מישהו ידבר לפתע על ביטול ישיבות ההסדר. האמינו לי, את "אם תרצו" ואת יועז הנדל לא תמצאו שם.

על כן אני מבקש להזכיר למי שמתבלבל: נתניהו וחבורתו הם האויבים, הם האחראים, ונגדם אנו מפגינים. נתניהו, שטייניץ, מופז, אשל, ליברמן, ברק: זוהי הרשימה החלקית של אלו שיום ביומו מקדמים את האג'נדה הניאו ליברלית הקיצונית בשילוב עם הרס החברה האזרחית, הגזענות, ההומופוביה והאלימות. הם אחראים לכך שאתם עניים, הם אחראים לכך שאין לכם דיור ציבורי, הם אחראים לכך שהמשטרה מכה אתכם, הם אחראים לפערי השכר הגדולים, למס החברות הנמוך, למחדלי השריפה בכרמל, למחדל המשט, להרס יחסי החוץ, לאירועים האלימים בשטחים, לשריפת החנויות ול"ליל הבדולח" בשכונת התקווה, ולהרס מערכת המשפט והחוק הישראלי.

במדינות נורמליות כמו מצרים, הם היו מאחורי סורג ובריח. במדינת ישראל הם מנהלים את ההפגנות. אתם לא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אתם ללא ספק, כפי שאתם אומרים – פראיירים.

12 תגובות בנושא “הפגנת "הפראיירים" – קמפיין מתוזמר של "אם תרצו" ונתניהו

  1. שים לב שמלבד ההפגנה המדוברת ל'שוויון בנטל' (שעד לרגע זה אפילו לא ידעתי עליה) ותיעול הנושאים הבוערים שעל סדר היום, מלבד הפוליטיקה והקונספירציה הבלתי-מוסווית, מדובר בנושא שהמניעים וההשלכות שלו עמוקים הרבה יותר מפוליטיקה בגרוש.
    ססמת ה'שוויון בנטל' היא ססמה פופוליסטית בה חבוי מהלך חברתי מורכב. מהלך חברתי זה, לו היו קוראים לילד בשמו, הוא מהלך שרוב תומכי ה'שוויון בנטל' היו מתנגדים לו.
    ה'שוויון בנטל' הוא נסיון לשילוב כפוי של אוכלוסיות מנודות אל תוך החברה הלאומית הישראלית.

    צה"ל איננו רק צבא. צה"ל מהווה נדבך חשוב ביותר בחברה הישראלית, תרצו או לא, חלק אינטגרלי בלאום ובזהות הלאומית הישראלית. משום השפעתו הגדולה של צה"ל על החברה הישראלית, גוף זה מהווה מעין שלב סופי בהתבגרות הילד הישראלי לכדי אזרח ישראלי. מאותו רגע אותו אדם הפך לאזרח ישראלי שיש לו דבר משותף עם כל אחד אחר בחברה. זהו עולם שלם בחברה הישראלית שגם מי שלא לקח בו חלק במשך 2-4 שנים מכיר ויכול לדבר עליו.

    החרדים והערבים לא מכירים את העולם הצה"לי, ואיפה שכן אז באופן מרוחק במיוחד. כך הם אף פעם לא יכולים להיות חלק שווה בחברה הישראלית, הבהכרח-לאומית, כי הם לא מכירים עולם שכולם מכירים.

    שילוב של אוכלוסיות "שנשארו בחוץ" עשויה להיות מבורכת. שילוב הוא תנאי לנורמליזציה בריאה, הבנה הדדית, מיתון דעות. במובנים ציניים יותר, שילוב עשוי לעודד צמיחה כלכלית.
    אבל יש בעיות עם מהלך כזה של שילוב:
    1. ההצעות לשילוב שעולות, והדרישה הפופוליסטית המקדמת אותן, מדברות על שילוב כפוי. במקרה הטוב ביותר, שידול מקל-גזר להשתלבות מרצון.
    2. הנתק של שתי האוכלוסיות המדוברות לחברה הישראלית הוא לא נתק פשוט של אי-גיוס. מדובר על נתק שכל אחד מהצדדים בוחר בו ודואג להעמיק אותו.

    צריך להבין שזה עניין לאומי-גרידא. כבר עכשיו הם חלק מהדמוגרפיה של ישראל, העניין הוא לשלב אותם בחברה הלאומית-ישראלית.
    אבל האוכלוסיה החרדית היא, בהגדרתה, לא-לאומית. זו אוכלוסיה שמתעלמת מרעיון הלאומיות, זהותה של אוכלוסיה זו היא דתית בלבד. הם חיים בגבולות מדינת לאום כי תכל'ס אין בימינו קרקע שאיננה משויכת ללאום, ויש להם תעודת זהות כי אין להם ממש ברירה, מאפיינים פורמאליים אלו הם הדבר היחיד שמקשר אותם עם לאום. החדרת זהות לאומית לאוכלוסיה זו תהיה פגיעה בזהותה של האוכלוסיה.
    האוכלוסיה הערבית לא יכולה להזדהות עם הלאומיות הישראלית. זאת משום שהלאומיות הישראלית נבנתה כיהודית בדת ובדם. זהות ה"ערבי-ישראלי" היא זהות מקרית וחסרת בסיס שיכול להחזיק. מדובר באדם ערבי מבחינה אתנית, בן לדת כלשהי שאיננה יהדות, המתגורר בתוך גבולות הלאום הישראלי ולכן ניתנת לו תעודת זהות ישראלית. הסיבה היחידה שהוא מתגורר בתוך גבולות הלאום הישראלי היא כי שכחו לגרש את אבא או סבא שלו ב-'48. זוהי הזהות הישראלית שלו, זהות של מקרה, של טעות היסטורית. או אם תרצו – הזהות שלו היא תוצר ודוגמה חיה לסטריאוטיפ הישראלי של עיגול פינות. אם כך לא במקרה אוכלוסיה זו מזדהה יותר עם "ערביות", עם דתם, או עם "פלשתינאיות", מאשר עם "ישראליות".
    האוכלוסיה הישראלית איננה מעוניינת באף אחת משתי האוכלוסיות הנ"ל כחלק ממנה. יותר מכך – החברה הישראלית "לא סופרת אותם", כשמובאים נתונים דמוגרפיים או סטטיסטיקות על האוכלוסיה בישראל נהוג לציין כשבנתונים נספרו חרדים וערבים. בנתוני גיוס לצה"ל, במקרה שמציגים את האחוז מהאוכלוסיה שכולל חרדים וערבים זה לא נחשב מיצג. "סמולנים" לא רוצים לראות חרדים ברחובות, "ימנים" לא רוצים לראות ערבים ברחובות, וכשמקשיבים טוב-טוב יודעים ששני הפלגים לא מעוניינים לא בחרדים ולא בערבים ברחובות.

    לאותן אוכלוסיות ש"נשארו בחוץ" אין רצון בזהות הלאומית, ולאוכלוסיה הלאומית אין רצון באוכלוסיות המנודות.
    ואם זה לא מספיק אז מדובר פה בכפיה.
    הנדבכים בעם התומכים בססמה הפופוליסטית לא היו תומכים בה לו היו מסתכלים צעד אחד קדימה ומבינים שהם יצטרכו לשרת עם חרדים ועם ערבים. עוד יותר לא היו תומכים בה לו היו מסתכלים שני צעדים קדימה ומבינים שיהיו להם מאפיינים משותפים עם חרדים ועם ערבים.
    פלורליסטים ואנשי זכויות אדם היו זועקים, במקום להתעלם, מהכפיה הבוטה הזו. זוהי כפיית זהות זרה על אוכלוסיות שלמות, מעשה שיש לו דוגמאות מעטות בעולם ותמיד בזויות.
    לו ה'שוויון בנטל' באמת היה עניין של גיוס נדבכים רבים ככל האפשר מהאוכלוסיה על מנת להקל על המשרתים, לא היו נטפלים דווקא לחרדים והערבים אלא ל"משתמטים". ה"משתמטים" הם האחוז הגבוה יותר באוכלוסיה שלא משרת, לא החרדים ולא הערבים. אבל ה"משתמטים" הם בלוא-הכי חלק אינטגרלי מהחברה הלאומית, ורובם מזדהים עם קיומה של ישראל כמדינת-לאום גם אם לא מחבבים את הצבא.

    אז למה בכל זאת? כי עוד כמה שנים אחרי שתהיה נורמליזציה, כשכולם כבר יוכלו לסבול אחד את השני, החברה תהיה מהומגנת. בחברה הומוגנית יש לשלטון לאומי יציבות, כח, ויותר אפשרויות בתיעול האוכלוסיה.

    אהבתי

    1. הסכמתי עם הכל פרט למשפט האחרון: האם כוונתך היא כי חברה הומוגנית כזו היא אפשרית מתוך מהלך כזה (כאשר אתה מסביר היטב קודם לכן מדוע היא לא) או כי זוהי אחיזת עיניים של השלטון?

      כך או כך זוהי תגובה המתאימה מאוד דווקא לפוסט הקודם. כאן אני מבקש לעסוק באינטרס השלטוני הנוכחי של קידום בלון ה"שוויון בנטל" ולא בשאלה מדוע זהו בלון מלכתחילה.

      אהבתי

      1. חברה הומוגנית כזו עשויה להיות אפשרית, בהנתן מספיק זמן.
        הבעיות שציינתי מקשות על המהלך באופן המיידי, ומעידות על המיאוס שבו. אחרי מספיק זמן סביר שתהיה נורמליזציה. בסופו של דבר הרי כולם לובשי מדים, אז כולם לכל הפחות חצי בני אדם.
        אבל עיקר כוונתי בבעיות היא שהומוגניזציה במקרה הזה תפגע באוכלוסיות השונות. במרוץ הזמן האוכלוסיה הכללית תפגע הכי פחות ותרוויח הכי הרבה, בעוד שתי האחרות יאבדו את זהותן.

        פספסתי את הפוסט הקודם שלך, הוא בהחלט מעניין והתגובה שלי מתאימה אליו יותר.
        כקישור אומר שכנראה שעיקר המהלך הוא אכן פופוליסטי ולא רווי במחשבה לעתיד, כיבוי שריפות, משום שהפוליטיקה עניינה בכוחו הפוליטי של הפרט.
        מעניין שניתן לקדם את אותו מהלך באופנים פופוליסטיים שונים, ושניתן להשתמש באותם אופנים פופוליסטיים לקידום מהלכים שונים.

        אהבתי

  2. מדובר פה בכפייה, באמת כמה נורא. זה כמובן להבדיל מרובינו ששירתנו בצבא כי העדפנו לשרת על פני טיול או על פני לימודים ממומנים על ידי המדינה. כל עוד הצבא הוא צבא העם ולא צבא מקצועי, יתכבד העם כולו וישרת בו.
    ובנוגע לערבים, לא יזיק להם אחרי כל כך הרבה שנים לצאת מהניכור והקורבנות ולקחת חלק בהגנה על המדינה שבה הם חיים. הצבא הזה מגן גם על גבולותיהם. לא הבחנתי שכשזה מגיע לביטוח לאומי למשל מתעלמים הערבים או החרדים מהמדינה, מקיומה או מההטבות שהיא יכולה לספק להם.

    אהבתי

    1. כלומר, המניע העיקרי לעניין הזה הוא רעיון "צרת רבים, חצי נחמה".

      הצבא איננו צריך עוד מגויסים, יש לו יותר מדי (הוא עצמו מתריע על כך). במקום לחפש עוד היכן לגייס, צריך הצבא להפסיק לגייס ולהפוך לצבא מקצועי. מה גם שהצבא מהווה המקום הראשון ליצירת פערים חברתיים ומעמדות בחברה. הכנסת החרדים והעברים למעגל הדיכוי איננה פתרון, היא עוד מאותו הדבר. במקום להוות אינטגרציה שלהם לחברה, ידחק אותם הדבר עוד יותר מן החברה.

      כשזה מגיע לביטוח לאומי, הם צריכים לחיות מהקצבה הקטנה שהמדינה נותנת להם, אחרי שהיא וויתרה על החינוך שלהם, אחרי שלא אפשרה להם להיכנס למעגל העבודה, ואחרי שדאגה לשמור אותם בגטאות כדי שלא יפריעו לנוף. אפשר להמשיך להאשים את החלשים והעניים בחברה בכך שהם חלשים ועניים, ואפשר להאשים את מי ששומר אותם כאלו.

      אהבתי

  3. כמו שפעם אמר פרויד – לפעמים הבננה שראית בחלום פירושה רק בננה ושום דבר אחר.
    לא לכל דבר שקורה בארץ חייבים להמציא תיואריה פרנוידלית

    אהבתי

  4. מה הקשר בין מחט לתחת? מאבק, מוצדק או לא מוצדק ככל שיהיה, מגיע לנקודת ההכרעה עכשיו, ויש, בתמיכה או לא בתמיכה של ראש הממשלה, פעילות פוליטית ממומנת היטב שמושכת לכיוון מסוים. זה תרחיש מאוד שגרתי, ומאוד לא מפתיע בהתחשב במשקל הסוגיה הזאת בשיח הישראלי, משקל הרבה יותר גדול עם שורשים הרבה יותר עמוקים מסוגיית הצדק החברתי.

    היומרנות הזאת של אנשי המחאה הורגת אותי, אתם חושבים שהמחאה הזאת, המחאה שהתקשורת כבר החליטה שהיא לא מוכנה לקדם בסיבוב השני (=גזר דין מוות), היא היא המניעה את ראש הממשלה לעשות את מה שהוא עושה. מסתבר עכשיו ששנאת המחאה גם מניעה את האנשים שקראו ל"שוויון בנטל" כשדפני ליף היתה בפעוטון. מה הלאה? המאבק נגד השילומים?

    כיום המחאה לא כזאת חשובה לציבור הישראלי (אולי היא חשובה ברמה העקרונית, זה כבר וויכוח אחר, אבל לא ברמה התודעתית). האמת היא שמחוץ לספירה המצומצמת של אנשי המחאה במתכונתה הנוכחית, המחאה כבר לא ממש מעניינת אף אחד, כמו שקורה עם הרבה מחאות שקסמן פג, וכמו שקורה עם כל צעצוע שהתקשורת משחקת איתו ומשליכה אותו כלאחר יד.
    תעשה משהו בנידון או תשלים עם זה, החיפוש הפרנואידי אחר המזימות שאחראיות לדעיכת המחאה הוא לא לעניין וממש לא עושה שירות למה שנותר מהמחאה.

    אהבתי

  5. המוסר הציוני של בריוני "שוויון בנטל", ארגון שהוקם בחסות הארגון הפאשיסטי "אם תרצו" שחבריו מודים בכך בעצמם בעמוד הפייס שלהם – לפרסם תגובות מזוייפות בשם מי שמתנגד להם, המכפישות ומציגות אותו כפסיכי. מי שיודע יודע.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s