פילוסופיה וגו'·פרגמנטים

מדוע השעיית המרצה באוניברסיטה היא מוטעית, ומרוקנת מתוכן את מושג ההטרדה המינית

גילוי נאות: אני לומד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. אינני יודע, עם זאת, את זהות המרצה והסטודנטית בפרשה שהופיעה בעיתון הארץ, ובה דווח על השעייתו של מרצה בגין יחסים לא ראויים עם סטודנטית.

המקהלה הפמיניסטית לכאורה יצאה מיד כנגד המרצה המנוול ויצאה להגנת הסטודנטית המנוצלת. המפקפקים, שוב נזקקו לשאלת העיתוי (הסטודנטית התלוננה שנתיים לאחר הרומן עם המרצה),  ובית הדין קבע להלן:

"הנתבע ניצל לרעה את מעמדו כאיש סגל בכיר ואת סמכותו האקדמית כמרצה, לשם קיום מגע מיני עם המתלוננת, שהיתה באותה עת סטודנטית שלו, ובכך הפר את חובתו כעובד, ופגע בשמה הטוב של האוניברסיטה כמוסד אקדמי מכובד"

העובדות מוסכמות ואינן מוטלות בספק במקרה זה, גרסתו של המרצה וגרסתה של הסטודנטית אינן סותרות זו את זו: הסטודנטית פלירטטה עם המרצה, המרצה נענה לה, והתנהל ביניהם רומן קצר, בזמן שהיא עדיין לומדת בקורס. הסטודנטית מודה כי היא שיתפה פעולה והייתה הראשונה ליזום את הקשר. בתום אחד השיעורים, נגשה אל המרצה, אמרה לו כי התאהבה בו, והוא הזמין אותה לחדרו. יחד עם זאת היא ביקשה שלא לקבל את המונח "יחסים בהסכמה" בטענה הבאה:

"היום אני מבינה באופן חד משמעי שיש פה ניצול", הוסיפה. "גם אם חשבתי שאני רוצה בקשר, יש מבוגר אחראי, אדם שיש לו כוח עלייך, ולכן השאלה 'מי התחיל' לא רלוונטית. אסור לאנשי סגל להיכנס ליחסים האלה, זה לא 'כוחות'. במצב כזה אין הסכמה מדעת שהיא מוחלטת".

הנחת היסוד הזו היא מוטעית: "יש כאן מבוגר אחראי". ההנחה הזו, מקורה בתפיסה השוביניסטית המשפטית, לפיה האישה היא עדיין בגדר "ילדה" או "חניכה", אובייקט חסר אונים ופסיבי שיש להבחין אותו מן הגבר ה"כל יודע", ה"חונך", האלפא מייל. האשה, כ"אשה", נבחנת מן הגבר בדין המשפטי, שכן הגבר פועל בידיעה בעוד האישה היא נפעלת, אין לה חלק אקטיבי.

האשה היא בן-אדם. בני-אדם נתפשים במערכת המשפטית כישויות פועלות, בעלי רצונות, צרכים, ומניעים. ההנחה היסודית היא כי החלטותיו של הסובייקט, הנתון למערכת המשפטית, הן בעלות משמעות, וכמו כן הכוונה שלו היא בעלת משמעות. אנו מניחים כי לבני אדם ישנה כוונה במעשיהם, ושופטים אותם על סמך הכוונה הזו.

קיים מונח של אינוס. אינוס פירושו כפייה של אדם אחר לפעול באופן מסוים, פירושו לשלול ממנו את ה"כוונה", את הבחירה.  כאשר אני מצמיד אקדח לראשו של אדם ותובע ממנו את כספו, הוא איננו מחליט באופן חופשי למסור לי אותו. אני קבעתי לו את האפשרויות, ואיימתי עליו בהשלכות אם לא יבצע כרצוני. כך, למשל, אם היה המרצה תובע יחסים מיניים מן הסטודנטית, תוך כדי האיום, ואף האיום המרומז (בהיותו בעל סמכות) כי היא עלולה להיפגע באם תסרב, הוא שולל ממנה את זכות הבחירה, ובמקרה זה מדובר, ללא ספק, באינוס.

מאחר והאיומים הללו הם בדרך כלל מרומזים, מוטלים בספק, או שייכים ל"תחום האפור", מאחר ומערכות של היררכיה ושל מרות מתקיימות כמעט בכל מסגרת של העולם הקפיטליסטי – יחסי העבודה, המסגרת הצבאית, האוניברסיטה ועוד, ומאחר וטיבם של בני אדם להיקשר זה לזה, ביחסי חברות, מריבה, סקס או אהבה, ביקש המחוקק למנוע מראש מקרים של איום שכזה.

לכן, כביכול, אוסר החוק באופן גורף יחסים כאלו בין מעסיק ומועסק, בין מרצה ותלמיד, בין מפקד ופקוד, כל עוד הם מתקיימים.  אך כמעט בכל המסגרות, כמעט בכל תחומי החיים, אין שומרים על האיסור הזה. אחוז גדול מאוד מן הרומנים מתרחשים בדיוק כך, במסגרות של שליטה, של מרות, במסגרות של תלות כלכלית או חברתית. חלק מן הרומנים הללו הופכים לסיפור אהבה מתמשך. אנו אוהבים לספר מיתוסים על אהבה נטולת פניות, אך בפועל, כל קשר, מיני, חברי או עסקי, מתקיים בתוך מארג סוציולוגי רחב: שייכות מעמדית, מעמד כלכלי ומעמד פרטי בתוך מסגרת סגורה, לכולם יש מקום ביחסים הללו.

כאשר הסטודנטית התאהבה במרצה, לעובדת היותו מרצה, דמות סמכותית ובעלת כוח במסגרת האוניברסיטאית, היה ללא ספק חלק בכך. אך הסטודנטית הכירה את המארג הזה, היא לא פעלה בוואקום ריק: היא ידעה את ההשלכות, ידעה על האיסור החוקי, ידעה כי מבחינת האוניברסיטה יש בכך טעם לפגם. מן הבחינה המוסרית, הסטודנטית לא עשתה דבר שלא עושה כל אחד מאיתנו, וכך גם המרצה: אנו מתאהבים, כאמור, בשל מכלול גדול של סיבות ונסיבות.  הסטודנטית איננה "אובייקט" נטול רצון וכושר החלטה: היא סובייקט בעל רצונות ובעל תבונה, שביצע החלטה מסוימת. המרצה, גם הוא, ביצע החלטה מסוימת. מן הבחינה האקדמית – שניהם "פשעו", מאחר והרומן מבטל את יכולתו האובייקטיבית לכאורה של המרצה לספק ציון. אך "פשעים" כאלו מתרחשים לכל אורך הדרך בכל מסגרת: גם אני מחבב מרצים או מרצות מסוימות, גם הם מחבבים או לא מחבבים אותי, והשיקול האקדמי לעולם מושפע מן היחסים האישיים הנוצרים בינינו. גם אני "פושע" אקדמית כאשר אני יושב עם מרצה לכוס קפה. אך זוהי פוליטיקה, זהו שם המשחק בכל מקום. הסטודנטית מכירה את המשחק הזה והיא שיחקה בו, ללא ספק.

קבלת טענות הסטודנטית, לכן, היא כקבלת טיעוניהם הבזויים של אותם מתנגדים לפתיחת בית ספר לבנות בבית שמש, משום שמראיהן של הילדות עלול לגרום להם לאובדן שליטה.  אין דבר כזה אבדן שליטה: כל פעולה אשר מבצע אדם מבוגר, גבר או אשה, היא פעולה מתוך שליטה ומתוך החלטה. מי שמטריד ילדה צריך לשאת בעונש, ואין זה משנה כלל אם שלט בעצמו או לא. מי שבוחרת מרצונה החופשי ברומן עם מרצה צריכה לשאת בהשלכות האפשריות, בדיוק כמו המרצה. מצד שני, אין זה מקומו של המחוקק להתערב ביחסים האנושיים כל עוד לא התקיימה בהם כפייה. לא ניתן לשפוט כל מקרה על סמך השלכותיו או על סמך אי שביעות רצונו של גורם מסוים בדיעבד. אם אנו בוחרים לעשות כן, הרי שעלינו להעניש רטרואקטיבית את כל זוגות המרצים והמרצות והסטודנטים והסטודנטיות. עלינו לפטר כל פרופסור או פרופסורית שהיה להם רומן בעבר במסגרת יחסי העבודה, שאולי השפיעו על קידומם. עלינו לפרק נישואים שהחלו בין חייל ומפקדת או מפקד וחיילת, ובסופו של דבר – נידרש להפריד בין גברים ונשים במסגרות העבודה, כדי למנוע מקרים כאלו, והאבסורד כאן ברור.

אם ברצוננו למנוע מראש את אפשרות הכפייה במסגרות הללו, הפתרון איננו באמצעות החקיקה, אלא באמצעות הרס המסגרות הבירוקרטיות והקפיטליסטיות אשר מייצרות את יחסי המרות הללו מראש.

13 תגובות בנושא “מדוע השעיית המרצה באוניברסיטה היא מוטעית, ומרוקנת מתוכן את מושג ההטרדה המינית

    1. נכון שמקרים כאלה הם לכאורה בתחום האפור. יש גם מי שטוענים שיכולה להיות "אהבה" ו"משיכה" בין מרצה לסטודנט/ית והתלונה יכולה לשמש ככלי למאבק במקרה של התערערות יחסים. אבל – דווקא בגלל היות התחום אפור חייבים לזכור שיש כאן בכל זאת בעיה כיוון שלמי שיש בידו כוח לקבוע גורל יש גם מחוייבות לזהירות בשימוש בכוח הזה וזהירות להשתמעויות של הכוח הזה. אינני מכירה את המקרה עצמו אבל אני רוצה בכל זאת לחשוב שהדרישה לאחריות מצד בעל הכוח אינה באה מתוך הנמכת "חסרת הכוח" וכי אי אפשר לבטל במחי יד את אחריות בעל הכוח להיות מודע לכך. לגישתי – דווקא הורדת האחריות ממנו והעמדתה על "סטודנטית מפתה שמשתמשת בכוחה הנשי לקידום אקדמי" (המתקשר לסטריאוטיפ כל כך נשי ומוכר) קרובה יותר לטענה שנוכחות נשית טומנת בחובה פיתוי והאחריות על ההתמודדות אם פיתוי זה היא על האישה (כי גופה הוא זה הטומן את השלילי) ולכן יש להרחיקה. יעני – מי שפותה הוא מי שלא עמד באחריות ושיתמודד עם זה עמו שכל גבר המתקשה במראית גוף ניש צריך להצודד עם זה ולעמוד באחריות שלו עצמו

      אהבתי

      1. שימי לב כי לא שפטתי את הסטודנטית כ"מפתה המשתמשת" וגו', משום שאני לא סבור שהיה פסול במעשיה, אלא סבור כי השעיית המרצה היא פסולה.

        אני טוען כדלהלן:

        הן המרצה והן הסטודנטית עברו על התביעה האקדמית המנהלתית האוסרת יחסים אינטימיים בין מרצה לסטודנטית באופן גורף. שניהם עשו זאת ביודעין ובכוונה מלאה. לא הייתה כאן כל כפיה או ניצול מרות.

        מאידך גיסא, התביעה האקדמית הזו מפוקפקת מראש, מאחר, וכאמור, כמעט כל המסגרות שאנו מצויים בהן הן מסגרות היררכיות, ולא ניתן, וכמובן גם לא רצוי, למנוע היווצרות של יחסים אינטימיים. הנקודה העיקרית היא כי המסגרות התחרותיות, הניאו-ליברליות וההיפר קפליטליסטיות הן המייצרות את ניצול הכוח וההטרדה. החקיקה, במקרה הזה, משרתת בעיקר את המטרות השמרניות והפטריאכליות, אשר מבחינות בתורן בין ה"גבר המפתה" לבין ה"אשה המפותה". המקרה הזה הוא פשוט אבן בוחן מובהקת לעיוות הזה ולטיעון מופרך בעליל.

        אהבתי

      2. איפה השוויון ?
        גם המרצה וגם הסטודנטית עברו לכאורה על התקנות.
        את המרצה הישעו שלא בצדק, אבל לפי אותו הגיון האם הישעו את הסטודנטית ( אשר יזמה את העניין) או למצער פסלו את ציוניה בקורסים שלמדה אצל אותו מרצה?
        הרי לכאורה הם הושגו בדרך לא כשרה, הלא כן?

        שאלה רטורית, כמובן שלא, שהרי הסטודנטית היא אישה וככזו מן הסתם חסרת דעת, מחשבה, יוזמה רצון והחלטה משלה אליבא שלטונות האוניברסיטה.
        ולזה קוראים פמיניזם ! מגוחך ועצוב כאחד.

        אהבתי

  1. מסכימה איתך. הסטודנטית בחרה להתחיל עם המרצה דווקא משום שהוא מרצה וככזה הוא משך אותה. יש סיכוי שאילו הייתה פוגשת אותו במערכת נייטרלית, לא הייתה רואה אותו ממטר. אם אכן העובדות מוסכמות על שני הצדדים והיה מדובר ביחסים בהסכמה, כי אז, מתן עונש השעייה כזה פוגע בכולנו.

    אהבתי

  2. אור, אני חושב שיש לך נקודה מרתקת וחבל שקברת אותה בעודף מילים.
    ביטול האישה כסוביקט על-ידי עצמה כחתירה תחת הפמניזם.

    בא לי לשכתב אותך

    אהבתי

      1. קראתי, אפילו יש שם תגובה שלי.
        גם שם אמרת משהו מעניין וקברת אותו אפילו ביותר מילים מאשר פה.

        אהבתי

  3. מדויק לחלוטין. יחס פטרוני שכזה המבטל את כוחי בלקיחת החלטות מודעות, ושולל ממני את מעמדי כאדם מבוגר ובר דעת, מעליב אותי כאישה. אם האוניברסיטה חשה שיש במקרה זה טעם לפגם, היה עליה להטיל את האחריות (ואת העונש) גם על הסטודנטית. הטענה של 'יחסי מרות' במקרה כזה היא מגוחכת – הסטודנטית היא שיזמה את הקשר, וכבן אדם מבוגר שאינו חי בואקום היה עליה לקחת בחשבון את ההשלכות שעשוי להיות לקשר כזה ולקבל עליהן את האחריות. אינני מבינה את האווירה האבסורדית המאפשרת לאדם לגיטימציה ליזום משהו מרצונו החופשי ולאחר מכן להתלונן על ניצול. ההסבר היחיד לאבסורד שכזה הוא ההנחה שאישה איננה אדם מן המניין, וזוהי הנחה גרועה ומסוכנת עבור כלל הנשים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s