פוליטי

לעצור את הטירוף

נתניהו מתכונן למלחמה באיראן. אין לאיש כמעט ספק בכך. מה שנדמה היה כטפטוף תקשורתי לקראת ספטמבר דאשתקד, הופך להצהרות בומבסטיות של נתניהו במשכן הכנסת, ולמאמרי מלחמה נלהבים בישראל היום על ידי הכתבלב של נתניהו, עמוס רגב.

המגלומן נתניהו, שהציל במו ידיו את גלעד שליט מידי החמאס, שנתן את ארנקו בכדי לחסוך עשר אגורות ממחיר הדלק, ושהטיס בעצמו את הסופר-טנקר על מנת להציל את ישראל מן השרפה, מתכנן למנוע את השואה השנייה בהפצצה רבת כוח ועוצמה באיראן.

כמה עובדות על נתניהו, שאולי שכחנו: בקדנציה הראשונה שלו, ב25 בספטמבר 1997, החליט הקבינט בראשות נתניהו לחסל את חאלד משעל שנמצא באותה עת בירדן.  יוסי מלמן מציין כי נתניהו לחץ ותבע בעצמו את המבצע מן המוסד, ולא התייעץ עם שר הביטחון, ראש השב"כ או ראש אמ"ן.  החיסול נכשל: סוכני המוסד התגלו. חוסיין זעם, ותבע את הוצאתם להורג של הסוכנים. ישראל נאלצה לספק את הנוגדן לרעל להצלת משעל, ולשחרר את אחמד יאסין, יחד עם עוד 70 אסירים נוספים מיידית.  המבצע שיזם נתניהו בעצמו נכשל, טקטית, דיפלומטית ואסטרטגית. יתרה מכך: החיסול עצמו לא נועד "למנוע פיגוע" מיידי, ולא בוצע בהמלצתו של איש מלבד דרישתו של נתניהו.   על סמך ספרו של ניסים משעל, אריק שרון אמר אחר כך על נתניהו את הדברים הבאים:  "הוא לא עומד בלחצים. ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל. הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש. הוא פשוט איבד את הצפון. ישבתי עם המלך חוסיין לילה שלם כדי לשחרר את אנשי המוסד שנעצרו"

עובדה נוספת: מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, הצהיר בראיונות עמו כי מתקפה באיראן תהיה מעשה טמטום מוחלט, וכי היא תגרור את ישראל למלחמה אזורית.  עוד הזהיר דגן מפני קבלת ההחלטות של נתניהו וברק, אשר ממהרים להשתיק ולפטר את מי שעומד בדרכם או מביע עמדה המתנגדת להתקפה.

ועוד אחת: לאחרונה הכריח נתניהו את שלושת יועציו הבכירים, ד"ר יועז הנדל, צבי האוזר ויוחנן לוקר, להתפטר, בעקבות פנייתם ליועץ המשפטי בתלונה על הטרדה מינית של ראש הסגל של נתניהו, נתן אשל. אשל זכה דווקא לגיבוי מנתניהו אשר שיבח אותו על עבודתו המסורה והטובה, אך האשים את היועצים על כך שלא פנו קודם כל אליו. ללמדיכם, כי נאמנות לנתניהו חשובה מעל הכל.

עוזי ארד סיפר בשבוע שעבר בראיון לידיעות אחרונות כי נתניהו סבור כי מתקיימת קנוניה כנגדו אצל מבקר המדינה, ולכן מותר ואף נדרש לשקר למבקר. עוד הוסיף ארד, ואני מצטט:  "אם תקום ועדת חקירה בנושא האיראני, וסביר שתקום, מי יהיה אחראי?". 

ייתכן, אולי, וכל הדוברים הללו מחפשים את רעתו של נתניהו. אריק שרון מעולם לא אהד אותו, מאיר דגן חבר בקנוניה להפילו, מבקר המדינה רודף אותו, ויועציו לשעבר אינם נאמנים ונוקמים על פיטוריהם. ועוזי ארד? סתם מגלומן.

אולי כדאי שנזכר גם בסיפור העוזרת המרושעת, שכל מטרתה הייתה רק ללכלך על הזוג נתניהו, ובכדי להטיל בה רפש גייס נתניהו את כל מערך ההסברה שלו.

זהו האיש. אדם רודף כבוד, פרנואיד, בעל בעייתיות כלפי האמת (ולצורך כך, כדאי להיזכר כיצד הצהיר על כך שראה כלניות בריטיות אף על פי שלא נולד בתקופה זו אלא ב1949, או שישב בטנק עם אריק שרון בתקופה בה טרם שירת בצה"ל), אשר נכשל פעם אחר פעם תחת לחץ, וקיבל החלטות ללא היוועצות.

אפשר להאמין לכתבי "ישראל היום", אשר מצהירים לכל אורך הדרך כי הכל שקרים המופצים על ידי בוגדים מן השמאל ומן הקרן החדשה. צריך לזכור רק שמשלם המשכורות של אותם כתבים, שלדון אדלסון, הוא גם חברו של נתניהו ומי שאחראי לקמפיין הרפובליקני הכושל של ניוט גינגריץ' בארה"ב.

אפשר, לעומת זאת, להתחיל לפחד. לפחד מן האיש הזה, אשר בטוח כי ההיסטוריה הציבה אותו בתפקיד צ'רצ'יל העומד לנגד היטלר, אשר משוכנע כי הכל רודפים אותו וכי הוא עצמו יוכיח כי צדק. פרנויה איננה תכונה השייכת למנהיגים: על מנת לסיים את משבר הטילים בקובה בהצלחה, דרושים היו אנשים שקולים בדעתם כקנדי וחרושצ'וב.  נתניהו עלול היה ללחוץ על ההדק גם אז.

המשחק שמשחק נתניהו איננו משחקו הפרטי: ואף על פי כן, אנו נדמים כפיונים על לוח המשחק שלו. הוא וברק – אשר הפקיר פצועים בשטח באסון צאלים, אשר נכנס להיסטריה ב2000 והוביל לטרגדיית אוקטובר, אשר הצליח בתוך שנה אחת של כהונה להשניא עצמו על כלל הציבור, ואשר לא יעבור את אחוז החסימה בבחירות הקרובות – הללו הם נציגנו במשחק החיים והמוות הזה.

כמובן, להם אין מה להפסיד: מן המקלט החמים והנוח בקריה לא רואים את הטילים, ובעת מלחמה ישראל נוטה להתאחד סביב המנהיג. מי יודע, אולי יצליח ברק אפילו להיבחר לאחר הקמפיין הזה, ונתניהו יהיה חביב הציבור.

 בניגוד למיתוס הידוע, "גיבורי" הסיירת הללו אינם צועקים –  "אחרי!", אלא מהמרים על חיינו אנו ובורחים להתחבא. אך לא על חשבוני, רבותיי, לא על חשבון הקרובים לי. סכנו נא אתם את 500 ההרוגים שברק חוזה, שימו אתכם, אותך, נתניהו, את אשתך, את ילדיך, את אנשי לשכתך, את עורכי ישראל היום וכתביו – בטווח האש, ועזבו אותנו לנפשנו.

16 תגובות בנושא “לעצור את הטירוף

  1. ניתוח מדויק, זה עוד יהיה בויקיפדיה אחרי שהכל יגמר.
    אני מהמר על אלפיים הרוגים, לא כולל הסתבכות וכניסה לעזה.

    אהבתי

  2. אכן טירוף ואכן מפחיד! לא הייתי מודע לעדותו של אריק שרון על פרשת משעל. באותה תקופה הם היו יריבים פוליטיים, כך שאולי זה סודק קצת את האמינות, אבל מצד שני העדות מתחברת היטב לנתניהו שכולנו מכירים (ולשאר הדברים שהבאת).
    הייתי רוצה להוסיף דבר אחד לניתוח, וזה תסמינים של פוסט-טראומה בעקבות השואה. כמו בגין לפניו, שהפציץ את הכור העיראקי כי פחד משואה נוספת (וכתבתי על כך בפוסט האחרון שלי), נראה שהאובססיביות של נתניהו להזכיר את השואה (ולא רק עצם הזכרתה, אלא האופן שבו היא מוזכרת) צריכה רק להדאיג עוד יותר. גם על כך כתבתי בפוסט איראן – הכינו את המקלטים

    אהבתי

  3. אני מאוד לא בעניינים, אבל בכל זאת לא יכולה שלא לתהות: יכול להיות שנתניהו הוא בסך הכל שלוחה של ארה"ב שמעוניינת בהתקפה על איראן מסיבות אסטרטגיות (שזה תמיד יופימיזם לאינטרסים כלכליים)? ושישראל היא האחות המפגרת ששולחים לעשות את העבודות המלוכלכות שהמעצמה שכבר הסתבכה מספיק במזה"ת לא מעוניינת לעשות? הרי ברור שכותרות העיתונים לא מגלות לנו דבר וחצי דבר ממה שבאמת קורה מאחורי הקלעים; לדעתי ארה"ב מאוד מעוניינת בתקיפה הזו ואף תתגמל את ישראל אם זו תתבצע. ומאחר שנתניהו חושב שהוא ראש ממשלת ארה"ב – זה מסתדר לו נהדר.

    אהבתי

    1. קשה לי להאמין. נכון אמנם שנתניהו הוא נציגו של הימין האוונגליסטי בארה"ב, ומקושר באופן הדוק לשלדון אדלסון ולמועמד הרפובליקני המפסיד, ניוט גינגריץ'. אך הרפובליקנים השתמשו בקלף האיראני ובישראל בעיקר על מנת לנסות לנגח את אובמה בקונגרס, שם יש לאיפא"ק השפעה עצומה. להם כאופוזיציונרים לא אכפת לפזר הצהרות לא אחראיות באוויר, הם לא אלו שיצטרכו לנקות את הלכלוך אחר כך.

      אובמה, לעומת זאת, צריך מלחמה באיראן כמו כדור בראש. אחד מן הקלפים החזקים עליהם נבחר הוא היציאה מעיראק וההתנערות ממדיניות בוש במזה"ת.
      גם מבחינה אידאולוגית, נראה שממשלו מעדיף את גישת ה"בדידות המזהרת" על פני דוקטרינת טרומן, דהיינו – אנחנו לא נתערב בחרא שלכם, אתם אל תתערבו בחרא שלנו, מדיניות חכמה יותר לטעמי. מלבד זאת, כמו רבים אחרים, הוא מתעב את נתניהו לחלוטין.

      ההתקפה הזו היא יוזמה בלעדית השמורה לברק ונתניהו שהרפובליקנים בארה"ב בסך הכל תפסו עליה טרמפ.

      אהבתי

  4. אם כך, לא נותר לי אלא להאמין – ואני באמת מאמינה – שזה לא ייצא לפועל.

    אהבתי

  5. סבבה, הוא לא מושלם. כל העולם התגייס בזכותו להפעיל סנקציות על איראן – לא תכתוב על זה. הפלסטינים חוטפים וטו באו"ם ולא מסוגלים לכופף את העורף הישראלי – גם זה לא יוזכר. האם הייתה טעות להפציץ את הכור בסוריה ובעיראק גם לשיטתך?
    בעצם כל מה שאכפת לך זה לחפור לכלוך, לחפש איפה להתנגח, במקום לשים לב למצב בשטח. וגם הלכלוך שמצאת – מה, סכסוך עם המבקר? שרון אמר עליו משהו? יש לו תורמים אמריקאים? ביג דיל.
    מדהים איך השמאל מתייחס לכל פיפס בחו"ל שמבקר את ישראל אבל אם תומכים בנו מחו"ל זה לכלוך והתערבות בפוליטיקה שלנו. דו פרצופיות זולה.
    תכתוב פשוט שאתה שונא את ראש הממשלה כי אתה שונא את ראש הממשלה ותחסוך לך ולנו זמן.

    אהבתי

    1. 1. לא צריך להיות מושפע ממה שקורה בחו"ל כדי לבקר את הממשלה ואת ראש הממשלה.
      2. לגבי סוריה ועיראק – לא כל מה שעבד בעבר, יכול לעבוד ו/או לעבור כיום. אנחנו חיים כיום במציאות אחרת ובעולם שונה.

      אהבתי

      1. בקיצר אין לך תשובה. אם האמרקאים (ג'י סטריט) או האירופאים מסכימים איתך אז טוב שהם מתערבים וצודקים. אם איפאק ושלדון תומכים בדברים שאתה לא מסכים איתם אז הם טועים וההתערבות שלהם גסה.
        ההפצצות הקודמות היו מוצלחות, אבל זו תכשל כי ביבי ראש ממשלה ואתה שונא את ביבי.
        אין לך עובדות, אין לך ראיות, אין לך תיק. רק שנאה יוקדת לראש הממשלה – שבזכותו היום ממש החרם העולמי על איראן קפץ עוד מדרגה.

        אהבתי

      2. ראשית, מבצע תמוז, בניגוד לתפיסה הרווחת בדמיון הישראלי, לא היה בגדר הצלחה. יתרה מכך, בעקבות ההפצצה החלה עיראק בפיתוח תכנית גרעין חשאית שנעצרה רק בעקבות הפלישה האמריקנית ב"סופה במדבר". קודם לכן תכנית הגרעין הייתה בפיקוח צרפתי. קרא עוד על כך בפוסט הזה:
        http://arbitrarylife.wordpress.com/2012/03/04/reassessing-attack-on-iraq-nuclear-plant-part-1/

        לגבי סוריה, מאחר ומרבית המידע על קבלת ההחלטות, על הכור שהתקיים שם או לא, ועל ההשלכות חסוי בחלקו ואינו מספיק על מנת להחליט לכאן או לכאן, קשה לי עדיין לגבש דעה.

        שנית, המשטר באיראן איננו משטרו של אסד ולא זה של סדאם חוסיין בשנות השמונים, לא מן הבחינה הצבאית, לא מן הבחינה הפוליטית ולא מבחינת הנכונות למלחמה. יתרה מכך, הכורים הגרעיניים באיראן מחולקים למספר מוקדים שונים, וכמעט כל אדם הבקיא בעניין טוען כי במקרה הטוב תעוכב התכנית במספר שנים. לאיראן יש טילי קרקע קרקע לטווח מספיק וגם חל"כ. בעוד ששלטון האייתולות מאבד מכוחו בעקבות סכסוכים פנימיים בין חמינאי לאחמדניג'אד, מתקפה כזו תהיה גם אסון פוליטי.

        שלישית, לגבי נתניהו – אם היית קורא ברצינות, היית רואה שלא מדובר רק באריק שרון, אלא בקבוצה עצומה של אנשים שעבדו עבור נתניהו ונמצאו בסביבתו יום-יום, אשר יוצאים בהצהרות חריפות מאין כמותן. מה גם שהמציאות מוכיחה כי בכל מה שנוגע לאחריות אישית, נכשל נתניהו פעם אחר פעם, בשרפת הכרמל, בפרשת משעל, בטיפול במשבר הבריאות, במאבק מול הנמלים וחברת החשמל, בקרנות הפנסיה ועוד. אגב, "סכסוך" עם המבקר איננו הנחיה לעובדים לשקר לביקורת המדינה. לשקר לגופים מדיניים היא פעילות של דיקטטור פרנואידי ולא של ראש ממשלה, סכסוך או לא סכסוך. מי שמשקר למבקר משקר גם לציבור, ומי שמשקר לציבור בענייני חיים ומוות הוא אדם מסוכן.

        ורביעית – אם אתה קורא לשלדון אדלסון "תומך" של ישראל אינך יודע על מה אתה שח. ה"תמיכה" הרפובליקנית בישראל היא בדרך כלל ממניעים אוונגליסטים או פנים אמריקנים. הבחור הטוב ההוא ש"תמך" בישראל דרך "אם תרצו" – הכומר ג'ון הייג'י, למשל, מאמין כי תפקיד היהודים הוא להילחם את מלחמת גוג ומגוג כנגד האיסלאם, וההקרבה במלחמה הזו צריכה לקרב את בואו של ישו. מלחמת כל בכל באיראן, למשל, היא רעיון טוב. אם אתה שמח להקריב את עצמך לטובת חזון נוצרי פסיכופטי – אשריך. אני מעדיף להישאר כאן בחיים.
        ראש הממשלה הנערץ שלך, לעומת זאת, ממומן על ידי האנשים הללו. גם אריה אלדד ואיוב קרא, למשל, אשר נפגשו עם ניאו-נאצים (כן, ניאו נאצים) מרוסיה שטוענים על עצמם שהם פרו-ישראלים. ונסכם באמרתו המפורסמת של הגדול בתורה, רונן שובל, לפיה היה מקבל כספים גם מהיטלר לו זה היה מסייע לו.

        לא יודע, לי באופן אישי קצת צורם שמי שטוען שמגן על האינטרסים שלי מקבל כספים מאנטישמיים משיחיים, אבל אולי זה רק אני.

        אהבתי

  6. תמיד מסתכלים על ההיסטוריה ומנסים לנחש מה יקרה כשהוא יעשה את זה (יתקוף), אבל יש זווית שונה.

    מנקודת המבט שלי, ההיסטוריה לא מצביעה על אופי הפעולה שלו ואיך הוא יגש אליה, אלא דווקא איך הוא לא ייגש אליה.
    לדעתי, חוץ מחרושת שמועות, רמיזות וכוונות ישירות, ישראל לא תלחץ ראשונה על ההדק.

    אני לא זוכר צעד אחד שדרש ביצים שנתניהו ביצע, בלי להתייחס לחיסול הכושל וקרבות נוספים שהוא לקח בהם חלק כששימש גנרל ראשי בצבאו של נפוליאון.

    אהבתי

    1. אני מקווה מאוד שאתה צודק ואני טועה,
      אני לא חושב שיהיה זה מהנה להגיד "אמרתי לך"
      במקרה השני. בכל מקרה, הפרחת האיומים הללו
      מבחינתו היא משחק באש גם במקרה שמדובר באיומי סרק.

      אהבתי

    2. כמו שאור (שחר) אומר, נראה שהאיומים של נתניהו, בנוסף לכך שהם לוחצים על העולם המערבי להחריף את הסנקציות, גם עלולים להביא את איראן לירות ראשונה. ייתכן מאוד שזה התסריט הרצוי ביותר לנתניהו – תסריט בו ארה"ב נגררת למלחמה במפרץ נגד איראן. ומתוך הנחה שארה"ב לא יכולה כלכלית ופוליטית לכבוש את איראן ולהקים משטר בובות שם (מה גם שהנסיון העיראקי לא היה כזה מוצלח), המלחמה הזו תעלה לנו במחיר דמים יקר ותדחה את התוכנית הגרעינית האיראנית במספר שנים חד-ספרתי בלבד. ובנוסף כנראה תחזק עוד יותר את המשטר הקיצוני. בקיצור, גם תסריט זה לא מצייר את ביבי באור טוב יותר.

      אהבתי

התגובות סגורות.