הומרסקות

דווקא כן נרדמת, תל אביב.

"השנה, אני רוצה לעשות משהו מיוחד", הכרזתי בפני האישה. "לא ייתכן שכל שנה אני אמצא איזו פאה ברגע האחרון, ובסוף נלך להתבהמות הרחוב הנוראית הזו בפלורנטין, עם כל הערסים הקטנים האלו".  השנה, אמרתי, אני רוצה להתחפש ברצינות. אני רוצה טוגה. תמיד רציתי שתהיה לי טוגה. כמו של סוקרטס, אפלטון, אריסטו, או אלכסנדר הגדול.  וחשוב ממנו, כמו של ג'ון בלושי הגדול (להלן תמונה, למתקשים). בפורים הזה, כך הוחלט ביני לביני, ייפול דבר מה. מיד דמיינתי לעצמי את אורגיות הקרנבל, את תענוגות החושים, את האלכוהול, את שורות הקוקאין. כן, השנה אהיה כופר גדול. וכמו קיסר רומאי: אשתכר עד אבדן חושים, אבעל בתולות ואצפה בקרבות גלדיאטורים.

הכל היה מוכן, האישה שמחה לסייע לי במטרה הנעלה, ואף קנתה לי בד של חמישה מטרים, לפי הוראות הזן מאסטר של הטוגות (כלומר, הראשון בגוגל. אגב, זן מאסטר, אתה זקוק לעריכה לשונית) לעולם, אבל לעולם לא להשתמש בסדין.  האשה קנתה לעצמה טוגה מוזהבת של אומואים, אבל איש איש ואמונתו הוא (כל כך של אומואים).

כעת, נותר רק השלב הסופי: מציאת המסיבה. עניין של מה בכך עבור שועל מסיבות וותיק מסוגי, שכבר בגיל 15 היה קורע את רחבות הריקודים, בעוד שעשרות בנות טיפש עשרה רעבות מכרכרות סביבי. מלבד זאת, מי אם לא אנחנו, התל אביבים הסופר-מגניבים עם משקפי ההיפסטרים שלנו, יודעים לארגן מסיבות.

אמנם, במקום עבדותי אורגנה איזו מסיבה דה לה-שמאטע. אך קיסר רומאי אינו יכול להרשות לעצמו להיראות במסיבת אנשי היי-טק זקנים, נשואים ומשועממים, המפזזים לצלילי קלישאות ניינטיז מזעזעות ואלכוהול גרוע.  קיסר רומאי טוב מכיר את המי-ומי בעירו, ויודע היכן המה-ומה מתרחש. כלומר, קיסר רומאי טוב בוחר את מסיבותיו באמצעות עכבר העיר.

 מצד שני, בפורים, עכבר העיר הוא גם מדריכם של ההמונים הנתעבים. במקום המי-והמי הסופר-מגניבים עם משקפי ההיפסטר שלהם, שם יוכל הקיסר הרומאי להרגיש בנוח, בעודו מתחכך בתרבות האלרטנטיב, שומע זוועה אלקטרונית חדישה שכל המי-ומי מעמידים פנים שהם מכירים, ומשוחח על כוס קאווה עם סופר-מגניב אחר על סרטו החדש של במאי צ'כי לא מוכר, עלולים להגיע לשם, ישמור השם, גם חייזרים מחולון.

אם כן, הוחלט להתקשר ולברר, מי מחבריי התל-אביבים ימצא את היכל התענוגות שלנו, היכן שאחשוף את הטוגה המרהיבה שלי.  א.ש הציע את ההצעה המרהיבה לשבת בפארק ברשפון ולעשן קטנה. בקרב החברים, ידוע א.ש בחיבתו היתרה לטבע, או במילים אחרות, בשנאתו היתרה לאנושות, לאירועים חברתיים ובאופן כללי להיראות בציבור. לא אחת, הציע א.ש כי בדרכנו אל יעד מסוים יהיה נחמד אם נעצור אצלו בדרך, באופן מפתיע, בכדי לעשן קטנה. מיד לאחר מכן נוהג א.ש לפתותנו באמתלות שונות ומשונות להישאר במאורתו, ולאחר מכן מעמיד פני תם, כאילו אך במקרה בוטלה התכנית המקורית. תכניותיו הזדוניות מסתיימות בדרך כלל בסצינה הידועה, המתארת מספר גברים המצטופפים על ספות ליד מאפרות מלאות בבדלי סיגריות וגרעינים, ובשליח פיצה, אע"פ שלעתים ישנו וויכוח אם יגיע או לא.

תכניתו של א.ש, לפיכך, הייתה ברורה לי כשמש, ולמרות שלעתים יש לה את הקסם שלה, ברור היה לי שהיא איננה מסתיימת במשתה הקיסרי המיוחל.  מ"מ לעומת זאת, היה ידוע בעברו כשיכור הולל נטול מעצורים. אך מ"מ עצמו התריע בהודעה לקונית כי הלילה הוא מזמין את כולנו לביתו, תכנית שידעתי שא.ש יעוט עליה מיד בכדי לממש את תכניתו המקורית. בהיעדרו של ב"כ המסתורי, שהצליח בעבר לגרום לאוסף העצלנים הללו למצוא עצמם רוקדים את אותה מוסיקה אלקטרונית שיש מספר יודעי ח"ן בעיר הטוענים שהיא מוצלחת, לא נותר לי אלא לפנות לממ"ל.  ממ"ל ידוע בציבור כחביב הנשים, ולא אחת הצהירו הנשים בסביבתי כי היו מוכרות אותי לכלבים על מנת לזכות בחסדו. התאכזר הגורל, ודווקא ממ"ל נוהג בנאמנות מונוגמית ואיננו מנצל את כישוריו. לו הייתה נותנת לי הפורטונה את אותו חן בלתי מוסבר, הרי שהייתי מנצלו ללא ספק לרעה בנוסח דון ז'ואני נהנתני וחסר מעצורים. אך עלי נגזר כנראה, להיות דווקא דון קיחוטה, וכפי שהאחרון מדמה לעצמו כי הוא אביר בעודו נלחם בטחנות רוח, אני מדמיין לעצמי כי אני חביב הנשים בעודי פולט גסות רוח נוספת.

כך או כך, לאחרונה החל ממ"ל, יחד עם זוגתו, לעסוק באחת מאותן פעולות שמאלניות אלטרואיסטיות ולסייע לילדי העובדים הזרים.  מטרה ראויה, באופן כללי, אבל לא בפורים. בפורים, זוהי חובתנו לנהוג באופן אנוכי ונהנתני ביותר, ככתוב במסכת אלטנוילנד : "ושמחתכם בחגכם", ועל כך הוסיף הצדיק ר' שנקין: "בפשט נדרש "ושמחתם", ובדרש נאמר ושמתם ז' על בעיותיהם של אחרים בעודכם טובלים ראשיכם בחבית אלכוהול זול".  אמנם, מסיבת פורים עם ילדי עובדים זרים נשמעת מפתה, אך איני רוצה להסתבך עם מרזל ועם ארגוני הנשים כאחד לאחר ניסיון פיתוי של קטינה סודנית.

"איפה נ' מבלה? מה, אין לך שום דבר לעשות?", שאלה אותי אמי, לאחר שניסיתי לגלות בסתר אם אחותי בת ה18 יודעת להיכן הולכים כל הצעירים ברוחם.

כאשר התקרבה השעה עשר הגיעה הישועה. "אז אתה מגיע למסיבה של הבקי"? נשאלתי במיסרון. "בוודאי", הצלחתי להקיש, "חכו לי שם", הוספתי, לאחר שכיביתי את הפלאפון וחזרתי לישון על הספה, עם חיוך צעיר ברוחו, בעיר הזו שאיננה מפסיקה.

2 תגובות בנושא “דווקא כן נרדמת, תל אביב.

  1. גם אני הייתי ככה פעם, עד שבוקר פורים אחד כשהתעוררתי מוכה וחבול הסתבר לי למרבה הזוועה שאירגנתי קרב בתולות תוך נסיון לבעול גלדיאטור, וכך בעצם הפסקתי לשתות.
    פורים שמייח.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s