היסטוריה·פוליטי

והעולם עמד מנגד

"לפני שנה עמדתי כאן ואמרתי כי אני מקווה שבשנה הבאה תהיה חברה נוספת באו"ם – המדינה הפלסטינית. האמנתי אז ואני מאמין היום כי לפלסטינים מגיעה מדינה משלהם. אבל מה שעוד אמרתי אז הוא ששלום יכול להיות מושג רק על ידי שני הצדדים, באמצעות משא ומתן. שנה אחר כך, למרות מאמצנו, הצדדים לא גישרו על הפערים. בהתבסס על הקיפאון שמתי בסיס חדש לשני הצדדים והוא ידוע, כל הסכם יבטיח לישראלים בטחון, והפלסטינים חייבם לקבל הבטחה לגבי הטריטוריה שתהיה להם‬. לדבריו, ‫רק משא ומתן היא הדרך להשיג מדינה פלסטינית"

מתוך: נאום אובמה באו"ם היום

ואני, לפני מעט פחות משנתיים כתבתי מאמר בזכות היכולת הייחודית של ארה"ב להשתנות, ובזכות העולם החדש שהציע לנו הנשיא הצעיר ברק אובמה שזה אך נבחר, בנאום מחדש ומרענן יחסית לפוליטיקה האינטרסנטית הבינלאומית. נדמה היה כי אובמה מציע אלטרנטיבה לאותו "שיחדש" אורווליאני, בו משתעשעים הדיפלומטים בעודם מפקירים אותנו ואת שארית העולם לצרכיהם הקטנוניים והזולים. נדמה היה כי הרטוריקה של אובמה איננה רטוריקה ריקה מתוכן, כי אם מדיניות חדשה, אמריקה חדשה, עולם חדש ממשי. עולם המראה לעולם האוונגליסטי, השמרני והפטרוני של ג'ורג' דאבליו בוש, אשר דחף למעורבות אלימה, לוחמנית וחסרת תבונה במסגרת יחסי החוץ האמריקניים.

כאשר בישראל ביקרו באופן מגוחך למדי את תמיכתו של הממשל האמריקני במהפכת תחריר הגדולה, ונחלצו להגן על הדיקטטור המנוול מובארק, זמן קצר לאחר שהתגאו בכך שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, סברתי כי ממשל אובמה נוהג בחכמה. סברתי כי זהו ממשל המבטא מדיניות פתוחה וליברלית יותר כלפי המזרח התיכון, ומבין כי העולם החדש הוא עולם בו לא ניתן עוד לדכא עוד את הפרט החופשי, בו לא ניתן עוד לנהוג עוולות נוראיות מבלי שתקום מחאה עממית כנגדן, בו לא ניתן עוד לשחק בנו כפיונים על גבי לוח שחמט. נאום קהיר, ונאום הבחירה, הבטיחו רבות, ונדמה היה כי הם מבשרים על שינוי אמיתי.

אך נראה כי כמו בישראל, מילים לחוד ומעשים לחוד. ראשית, נמנע אובמה בהססנות מיותרת מלתמוך במורדים בסוריה במשטרו המנוון של אסד. אמריקה הייתה האחרונה לגנות את פשעי המשטר הסורי, ולכל אורך הדרך נזהרה בכבודו של אסד, משל היה דזמונד טוטו.  לאחר מכן, גם במערכה הלובית הצודקת כנגד קדאפי ישב אובמה על הגדר, בנוסח האימפריאליזם של המלחמה הקרה, במקום לגנות בפה מלא את טבח האזרחים.

וכעת, באחד מן המהלכים המכוערים והאופורטוניסטים ביותר של ממשלו עד כה, פועלת ארה"ב כמיטב יכולתה על מנת להכשיל את המהלך הצודק, הלא אלים, הלגיטימי ורב הגבורה של אבו מאזן באו"ם.

רציתי לשאול אותך, נשיא ארה"ב: האם אתה מטומטם? האם אתה חי בעולם מקביל בו מתקיים מו"מ, בו אין 2 מיליון איש המצויים תחת סגר יומי, תחת כיבוש מעוות, תחת אלימות בלתי פוסקת? האם אינך יודע כי בשנה האחרונה החלה תנופת בנייה בהתנחלויות שלא נראתה כמוה קודם לכן? האם אינך יודע שראש מועצת יש"ע לשעבר עומד כעת בראש המוסד האחראי על חלוקת האדמות בישראל? האם אתה מאמין באמת ובתמים כי הממשלה הגזענית והקיצונית ביותר בתולדות ישראל, ממשלה אשר משרתת יום ביומו את האינטרסים של המשיחיות היהודית במקום לשרת את אזרחי ישראל, תכנס למו"מ אפשרי כלשהו? האם אתה חושב שממשלה כזו, אשר נלחמת על מנת לייצר עוד ועוד מאחזים, אשר חבריה עושים כל אשר ביכולתם על מנת לשמור על סטטוס קוו של אלימות, תהא מעוניינת בוויתורים ובקידום השלום?  אולי בעולם בו אתה מצפה מאסד לבצע רפורמות שלטוניות ולעזוב מרצון את כסאו, יקדם נתניהו את המשא ומתן.

דבר, דבר לא נעשה כאן ולא יעשה, לא על ידי האמריקאים וודאי לא על ידי ממשלת ישראל. במשך שנים דובר כאן על כך כי "אין פרטנר", על כך כי הפלשתינים מעולם לא יזנחו את דרך האלימות. והנה, מחמוד עבאס, שעוד בימיו של ערפאת התנגד ככל יכולתו לאינתיפאדה ותיאר אותה כנזק הגדול ביותר לעם הפלשתיני, קורא לך להכיר בו. הוא אינו קורא להשמדת ישראל; הוא אינו קורא למלחמת ג'יהאד, הוא אינו שולח איש לפוצץ אוטובוסים.   הוא מבקש להיות עם ככל העמים. הוא מבקש שיפסיקו לרמות אותו, שיפסיקו לדבר גבוהה גבוהה ולמסמס כל אפשרות ממשית לשינוי. כגנדי, כנלסון מנדלה, הבין אבו מאזן כי את המאבק הלא-אלים לא ניתן לנצח, משום שהצדק שלו זועק לשמים. משום שלא ניתן להאשים אותו בטרור, משום שלא ניתן לדכא אותו. במשך שנים דיברו כאן על כך שאנו מעוניינים בשלום, אך הם מפוצצים אוטובוסים. והם הפסיקו לפוצץ אוטובוסים, ולמי אכפת.

אך אנו יודעים את כל זאת; אנו כבר מכירים את נבלת הממשלה הזו שלא תבחל בשום אמצעי; אנו מכירים את הפחד הגדול ביותר שלה מפני אותו מאבק לא אלים, היציג את הכיבוש כפי שהוא באמת. ואתה? מה אתה יודע? אולי גם אתה יודע זאת. אולי אתה פחדן, כי אתה מפחד לאבד קולות בקונגרס. אולי לקראת הבחירות אתה מעדיף לא להיכנס ראש בראש עם אנשי מסיבת התה, בשל הפחד לאבד את שלטונך. אולי אתה כבר מוכן להקריב את אותם אידאלים שדיברת עליהם, בשם אותה פרגמטיקה מייאשת בה נהגו כל קודמיך. אולי אינך טוב בהרבה מנתניהו, ואתה ראוי לו, יושב עמו ונותן לו להשתמש בדבריך כדי להתגאות בעצמו פעם נוספת. אנחנו אלו אשר ניגרר למלחמה נוספת, לעימות חסר תוחלת נוסף. אנחנו אלו שנמשיך לסבול מאותה "תמיכה אמריקאית בלתי מסוייגת בישראל", שאינה אלא כניעה לאינטרסים של הנוצרים האוונגליסטים המטורפים בארצך.  ובכן, הנח לנו גם אתה. פטור אותנו מ"תמיכתך הבלתי מסויגת". ההצעה הזו צריכה לעבור באו"ם משום שהיא צודקת, בדיוק כמו החלטת הכ"ט בנובמבר. ארה"ב הפכה למכשול היחיד לשלום בפני המזרח התיכון, ואנו קורבנותיה.

על אפכם ועל חמתכם, הכיבוש צריך להסתיים, והוא יסתיים. הוא יסתיים לאחר שישראל תוחרם בכל העולם, הוא יסתיים לאחר שארה"ב תהפוך למצורעת יחד עמה. הוא יסתיים לאחר שאנו נספוג את ההשלכות, לאחר שדמם של רבים עוד יישפך לשווא. אך הוא יישאר ככתם שחור על ההיסטוריה הישראלית, כזכרון כואב לעיוות שהגיעה אליו, כמו זכרון האפרטהייד, כמו זכרון העבדות וטבח האינדיאנים, כמו החיסול השיטתי של יהדות אירופה, כמו הטבח בסודן.   מקומו של נתניהו כבר שמור לו בפח הזבל של ההיסטוריה. מקומך צריך היה להיות שונה, אך היום, בהחלטתך המכוערת, המפקירה את הצודק והחלש לטובת האלים והחזק, הצטרפת אליו למועדון.

4 תגובות בנושא “והעולם עמד מנגד

  1. אולי אובמה לא פחות גרוע מביבי, אבל מישל לוקחת בסיבוב את שרה.
    ואיזה יופי זה שנשיא ארצות הברית של אמריקה לוקח אפרו-אמריקנית לאשה.

    אהבתי

  2. טוב, מאיפה בכלל להתחיל…

    האמת שלא התאכזבתי מאובמה. מלכתחילה ססמאות ה"שינוי" וה"כן, אנחנו יכולים" הנבובות והלעוסות להחריד נראו, במקרה הטוב, כמו שחזור עייף במיוחד של הקמפיין שהביא את קלינטון לבית הלבן לפני כשני עשורים. "תקווה", "שינוי", "שלום" ועוד כהנה וכהנה, הן ססמאות קלישאתיות, שכל כך קל למכור אותם להמונים. במיוחד אם אתה מצויד באדם עם יכולת דיבור ויכולת קריאה מרשימה מהטלפרומפטר.

    כנראה שלגבי השאלה הבסיסית באיזה צד נמצא הצדק בסכסוך הישראלי-פלשתינאי, כנראה שלעולם לא אצליח לשכנע אותך אחרת. מה גם, שכנראה הצדק לא נמצא לגמרי אצל אף אחד מהצדדים. לכן – ואיתך הסליחה – איני לא מתכוון להתחיל לנסות.

    שני דברים בכל זאת הביאו אותי לכתוב את התגובה הזו-
    הראשון, הוא הגישה המתנשאת של השמאל בישראל כלפי הפלשתינאים. הנחת המוצא הסמויה שבבסיס הגישה הזו היא שכל מה שקורה במזרח התיכון, הוא פועל יוצא של מדיניות ישראל ושאם נרצה, מחר בבוקר יהיה באיזורנו שלום צודק. הגישה הזו מאופיינת בסלחנות (שלא לומר התעלמות מוחלטת) מאמירות של בכירים פלשתינאיים לגבי ישראל. מעין "לא משנה מה הם אומרים. הם לא באמת מתכוונים לזה". במקום לדחוף להנהגה הפלשתינאית מילים לפה- אולי פשוט נקשיב למה שנאמר.
    נכון לעת הזו, ההנהגה הפלשתינאית מסרבת להכיר בסוף הסכסוף ובתום הדרישות ממדינת ישראל. לא בגבולות 67. לא בגבולות 49 ולא בכל גבולות אחרים (וזה אגב העמדה של החצי ה"מתון" של העם הפלשתינאי. אותו חצי שקורא בגאון להקמת מדינה "נקייה מיהודים" לתפארת). לכן, הויכוח על ההתנחלויות, אותו ציין אבו מאזן כסיבה לסכסוך, הוא עקר לחלוטין. אתה יכול לכתוב מאות מאמרים על כמה שאתה שונא מתנחלים, אלא שאם תשוחח על העניין עם פלשתינאי ממוצע תראה שגם אתה בעצם מוגדר כמתנחל, לא פחות מאשר אלה שנמצאים בקרוואן במיגרון.

    ודבר שני – לא יכולתי להתעלם מציון שעשית לסגר הימי על רצועת עזה, כעוד עוולה של ה"כיבוש".
    אני מניח שקראת את דו"ח וועדת טירקל ואת דו"ח וועדת פאלמר (ואם לא – אני ממליץ מאוד לעשות כן), שקבעו שניהן, כי המצור הימי על עזה עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט הבינלאומי. אי אפשר לראות את המשפט הבינלאומי כמקור נורמטיבי מחייב רק כשהוא מתאים לתפיסת העולם שלך, רק שהוא מציג את ישראל ככובש אכזר ואת הפלשתינאיים כעדת כבשים תמימות. נורא קל לראות את העולם בצורה חד-צדדית כ"כ. ההשוואות שערכת להשמדת היהודים באירופה, לעבדות, לאינדינים ולאפרטהייד, הן כל כך מופרכות, שתקצר היריעה מלהסביר. אם תקרא יותר על האיזכורים שזרקת לחלל הוירטואלי, תבין את העוול שיש בהשוואה הזו.

    אני לא מתיימר לחשוב ששכנעתי במשהו. כנראה שהקרב הזה כבר אבוד. אולי נתתי קצת חומר למחשבה, להבהיר שהעולם אינו כ"כ שחור ולבן.

    אהבתי

    1. התייחסת לכמה נקודות, אז אענה להן אחת אחרי השנייה:

      1. איני מסכים עם הטענות כלפי אובמה וקלינטון, אך נניח זאת בצד כרגע.

      2. אני מוכן להסכים כי ישנה נטייה לעתים בשמאל להתעלם מן המציאות בשטח לטובת המציאות האפשרית, וגם לגבי אותה משיחיות שלום שאינה בוחנת עם מי בכלל מעוניינים ליישמו. אך זהו איננו המקרה, כאן דווקא מדובר בתסמין ההפוך של "אין פרטנר", המצאתו המבריקה של אהוד ברק. הסיפור הולך בערך כך (ומגובה בספרו של דניס רוס, שנכשל והמשיך להיכשל לאורך כל השנים הללו): ב2000 הצענו להם הכל – התנחלויות, ירושלים, מדינה, וכו' – והפלשתינאים סירבו. זאת משום שהם מעולם לא היו מעוניינים בשלום, אלא בהשמדתה של מדינת ישראל.

      ובכן, היכן מצויה כאן ההתנשאות? האם כל הפעולות באו"ם, כל הניסיונות המדיניים, כל מאבקי ההנהגה ברשות, כולם מכוונים אך ורק למעין רצון קמעי להשמיד את ישראל? האם אתה באמת חושב שזוהי מטרתם העליונה של אבו מאזן ונביל שעת? לא מעניינים אותם שני מיליוני הפליטים, לא מעניינת אותם העובדה שאפשרות השמדת ישראל אינה מתקיימת באופן ריאלי, הם מונעים פשוט מאותה אנטישמיות אירופית השונאת יהודים? זו נשמעת כמו טענה משיחית ולא רצינית הרבה יותר. אם אתה מכוון לדבריו של נביל שעת' אודות "מדינה נקייה מיהודים", אזי מדובר בתרגום לא נכון של "מדינה ללא ישראלים" של חכמינו הגדולים דוברי הערבית הרהוטה, אמירה שליברמן אהב לקפוץ עליה. כוונתו של שעת' הייתה כי המדינה הפלשתינית צריכה להיות בראש ובראשונה, ובכן, פלשתינית.

      על בסיס מה אתה קובע שההנהגה מסרבת להכיר ב"סיום הסכסוך"? כבר בימי אולמרט היא הסכימה לכך. אולי אתה מתכוון שהיא איננה עומדת בתנאים שהציב נתניהו למו"מ, לפיהם על הפלשתינים להכיר ב"מדינה יהודית שבירתה ירושלים", כאילו הם רק צריכים להגיד משהו ונתניהו ייסוג לקווי 67 בתמיכת ישראל ביתנו, ש"ס והאיחוד הלאומי מבחוץ. נתניהו פשוט אמץ את השטיק של "אין פרטנר", חיפש נוסחה שתהווה מעין קונצנזוס בישראל ולעומת זאת מעין "תנאי בלתי קביל" עבור הפלשתינים, על מנת שיוכל "להוכיח" כביכול שאינם מעוניינים. ומה זה למעשה עניינו של אבו-מאזן כיצד מוגדרת מדינת ישראל? האם גם אנו צריכים להכיר ב"מדינה ללא יהודים" כמדינה הפלשתינית בתור תגמול? מה לעזאזל, הקשר של הדרישה ההזויה הזו למו"מ?
      העובדות הן כי ההנהגה הפלשתינית המתונה דווקא כן מעוניינת בסיום הסכסוך על בסיס קווי 67, אך היא איננה מעוניינת שימסמסו אותה במו"מ מתמשך שבו מומצאים כל יום התנאים מחדש, ובו רק מתרחבת הבנייה בהתנחלויות. אם נתניהו אכן מתכוון לפנות שטחים בגדה על בסיס קווי 67, כיצד זה שבשנתיים האחרונות נראתה תנופת הבנייה הגדולה ביותר עד היום? (מלבד, כמובן, בזמן ההקפאה הכפויה). תגיד לי אתה, האם אתה באמת חושב שההנהגה הישראלית היום מעוניינת או יכולה לחתום על הסכם כזה, הכולל ויתורים טריטוריאליים בגדה? האם זה משנה בכלל מי יעמוד בראש המנהיגות הפלשתינית ומה הוא יציע, כל עוד הוא ידרוש ויתורים כאלו? ומי יחתום על ההסכם הזה, נתניהו, שממומן, נתמך, נבחר ומתוקשר על ידי אותם הגורמים שהוא יצטרך לפנות, אשר הספונסרים שלו הם שלדון אדלסון ורון לאודר, אשר חברי ממשלתו הם אביגדור ליברמן ומשה יעלון?

      יתרה מזאת: אבו מאזן ניסה להיכנס למו"מ, ונתניהו מסמס אותו. נתניהו אמר שלא תחזור הקפאה של ההתנחלויות, והוסיף את התנאים הללו משום מקום. אבו-מאזן, לעומת זאת, התנגד לאינתיפאדה עוד בימי יאסר ערפאת. בכל ימי שלטונו התנגד אבו-מאזן למאבק המזוין וטען כי רק באמצעות דיפלומטיה ניתן יהיה להגיע להישגים. בתגובה, טענו כאן כי הוא "נמר של נייר", אפרוח קטן ללא שליטה, סתם מישהו שמדבר. כעת הוא השיג שליטה ותמיכה מקיר לקיר בקרב הפלשתינים, וכעת אנו חוזרים וטוענים שהוא רוצה בהשמדת ישראל.

      אז מי עובד על מי? מי מתנשא על מי?

      3. לגבי המשט:
      ראשית, ראה כאן:

      http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2578

      שנית – אני מכיר את הטענות בשמאל שטוענות כי ישראל מפירה את החוק הבינלאומי. אני, באופן אישי, רואה את החוק הבינלאומי ואת היחסים עם האו"ם כיחסים אשר צריכים להיות מבוססי פרקטיקה ואינטרסים. בשום מובן החוק הבינלאומי אינו מהווה סמכות מוסרית, משום
      שהוא, כשלעצמו, אוסף של פרקטיקות ואינטרסים של המדינות בעלות הכוח. השיפוט שאני מבצע על פעילויות ישראל הוא על סמך תביעות מוסריות אוניברסליות לפעולה. אני סבור שהסגר על רצועת עזה איננו סגר בטחוני, אלא סגר שנועד למנוע צרכים הומנטריים מן הפלשתינים בכדי, כביכול, להפעיל לחץ לשחרור גלעד שליט וליצור רתיעה מפני הסלמה נוספת. יש לי סיבה טובה מאוד לחשוב כך: זוהי הטענה הרשמית של גורמים רבים בצה"ל, ומה שמפקדיו של חבר אמרו לו בעת שירות מילואים בחיל הים. העובדה כי וועדת פאלמר פיספסה את העובדה הפשוטה הזו, מוכיחה עד כמה היא רצינית.
      אך אני אומר, לא פאלמר ולא גולדסטון מעניינים אותי, ולא ההתאמה או אי ההתאמה של ישראל אליהם (זאת, אולי, מבחינת היותי אזרח ישראלי, והאינטרס שלי לקבלה גדולה בקהילה הבינלאומית). אותי מעניין: האם הסנקציות על הכנסת סחורות אזרחיות (מזון, רפואה) הן מוסריות או לא על פי קנה מידה אוניברסלי, והן אינן מוסריות.

      אהבתי

    2. סיימון –

      אני רק רוצה להגיד לך שדיברתי עם פלשתינים רבים בחיי – ואף לא אחד מהם לא ראה בי מתנחל. ככה שלפחות בנקודה הספציפית הזאת אתה מוליך שולל (בכוונה או בטעות – אולי פשוט פגשנו פלשתינים שונים לחלוטין.

      אני מסכים איתך לחלוטין שקיימת התעלמות מהצד הפלשתיני – אני פשוט חושב שהיא מוצדקת לחלוטין. לא הקמנו כאן מדינה יהודית-דמוקרטית בהסכמתם ואנחנו לא צריכים את הסכמתם עכשיו בשביל לקבוע את גבולותיה החוקיים. הסכמי השלום הם השקר הגדול ביותר ששימש את "השמאל" הישראלי בשביל לקדם את פרויקט ההתנחלויות שמטרתו הגדלת הליבנסראום (שטח המחייה) הישראלי ביום בו כן יקבעו גבולות קבע.

      אנחנו יכולים מחר להחליט לספח את כל השטחים ולהלחם על כך או להגיד – הגבול עובר כאן. כל היהודים הציונים מוזמנים לחזור לארץ ישראל או לעשות ירירדה כהלכתה ולהרשם בספר הבוחרים של פלשתיןיהודה.

      כרגע המצב הוא שישראל במשחקיה המטומטים שנועדו רק להגדיל עוד ועוד את שטחה ולגרום לפלשתינים להתייאש ולעזוב "מרצונם החופשי" מאבדת את עצם הבסיס לקיומה. ככל שאנחנו מתאמצים לאכול יותר שטחים לא לגיטמיים כך מדינת ישראל בכלולתה מאבדת לגיטמציה.

      אני לא חושב שאובמה יפתור לנו את הבעיות כמו שאני לא מצפה מהפלשתינים שיעשו זאת. הכיבוש הוא בעיה ישראלית והישראלים צריכים לסיים אותו.

      תודה

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s