הומרסקות

כתבי הקודש של הדת האנטיפתית

באופן עקרוני, אני אוהב לראות את עצמי כהומניסט. לא אחת תמצאו אותי טוען בשבח האנושות והישגיה, בשבח יכולותיה המופלאות, בזכות הישגיה הטכנולוגיים ובזכות עולם התקשורת המודרני. לעתים קרובות אף אתפס באופטימיזם זול והמוני, בתקווה היפית מיושנת, באמונה עיוורת בצדקת הדרך, באידאליזם חסר ביסוס. אך התנאי לכך הוא כי רק  הדבר מתייחס לאנושות כמעין אידאה נשגבת, כמעין גוף מרוחק, כמעין מושא אמונה. במילים אחרות, אפשר לטעון עליי את מה שטען וולטר על רוסו: כי אני אוהב את האנושות ושונא את בני האדם.

ואכן, אינני אוהב את היצור המטופש הזה. אינני רוחש חיבה לאותו יצור עלוב המתעקש לפצוח בחגיגות בשל העבודה כי הוא קרב ב365 הופעות ירח לקראת המוות. הוא מתעקש לכתוב כרטיסי ברכה הנוגעים לדבר הזה, ולייצר חמשירים שאינם מענייינים איש.  הוא מייצר רעש בכל מקום –  במכשיריו הטכנולגיים החדשניים בהם הוא מפטפט ללא הרף ונהנה מהשלכת ציפורים במקלעת, במרקע המטופש שהוא נוהג להביט בו, בתחנות האוטובוס ובכבישים שבנה על מנת לייצר רעש גם במקומות מרוחקים יותר. והוא עוד אינו מתבייש לקרוא לכל זאת בשם "קדמה".

הבה נודה באמת, רבותיי. היצור הזה הוא כשלון אחד גדול ומחפיר, מחדל בייצור השמיימי, באג בקוד של הטבע.

מתקיימות, אמנם, מספר קבוצות נבחרות בקרב אותם יצורים, אשר הצליחו להגיע למסקנה המדהימה וההכרחית אודות חוסר התוחלת שלו. קבוצות אלו אמנם אינן נבחנות בטיבן מן הייצורים הרעשניים האחרים. הן משתתפות באותן פעולות חסרות תוחלת כפי שעושות הקבוצות האחרות, אך בו בזמן הן גם מבינות את חוסר התוחלת שלהן. הן אינן נוהגות התלהבות יתרה כאשר הן עוסקות באותן מלאכות מטופשות, אלא משפילות ראשן בהכנעה ומקבלות על עצמן את העול.

קבוצות אחרות, לעומתן,  ממשיכות וטורחות לנסות להבהיר לך כי הן בגדר הצלחה מסחררת. הן ממשיכות לדרוש ממך להכיר בחשיבותו הנעלה של האדם. הן ממשיכות וטורדות את מנוחתך באינספור הבליהן. אותם יצורים המשתייכים לקבוצות הללו מקיצים משנתם בתחושה של שליחות. הם נוהגים להשכים קום על מנת שיוכלו להספיק לייצר כמות גדולה יותר של רעש, על מנת שתוכל לשים לב לקיומם. הם מחייכים, קופצים, רצים, ומשתמשים בטכנולוגיה המתקדמת שלהם על מנת לטרוד את מנוחתם של האחרים. הם נוהגים להתקשר אליך בשמונה בבוקר ולהפריע לך בשנתך המופלאה, אותו זמן קסום בו אתה יכול לשכוח לרגע שאתה חבר באותה קבוצה עלובה של יצורים. הם נוהגים להזמין אותך לאירועים, לחתונות ובר מצוות, ובאותם אירועים הם משתמשים בכל הנייר המלוכלך שצברו, שהם נותנים לו הערכה רבה, על מנת לייצר את כמות הרעש המקסימלית ולהוכיח את עליונותם לכאורה. הם נוהגים לפלוש למרחב הפרטי שלך ולתבוע ממך לנהוג כמותם, והם מדברים עליך סרה אם אינך עושה זאת. הם רוצים שתשתתף באותם אירועים מטופשים, שתקיים את מחויבותך החברתיות, שתשתתף בלהגן המטופש מתוך רצון וכוונה מלאה. שתקנה מתנות לחבריך לעבודה, שתתלהב מן המכונית החדשה שקנו שתוכל להסיע אותם בכבישים המהירים שבנו, שתביע התפעלות מאותו ייצור נאלח חדש שזה אך ייצרו, שתעשה להן טובה קטנה ותעזור להם בעניין זה או אחר, שתצטרף לאיזו פעילות חברתית רבת חשיבות כביכול לטובת האנושות.

האנטיפת, שמו של החבר הנעלה יותר בקבוצות הטובות יותר של הייצורים, אינו אוהב לקחת חלק בכל אותן פעילויות חסרות תוחלת. האנטיפת אינו תובע דבר ואינו מבקש להשתתף בדבר. הוא איננו מעוניין שיארגנו עבורו את אותן פעילויות, ואיננו מעוניין לארגן אותן עבור האחר. הוא איננו מעוניין להשכים קום ולחגוג את הבל קיומו. הוא איננו אוהב שמטרידים אותו במרקע הרועש, איננו אוהב שמשתמשים בטכנולוגיות החדשניות על מנת לתקשר עמו, איננו מעוניין לנפח בלונים, או להכין עוגה, או לעשות בייביסטר, או להשתתף בחתונות או בר-מצוות, או להשתתף בפעילות חברתית, או לעשות טובות לאחרים. האנטיפת מבקש שיניחו לו באותו כור מגורים עלוב בו הוא מתקיים, שייתנו לו לסיים במהרה את מלאכת הקיום ללא טרדות מיוחדות.

הייצורים הנחותים נוהגים לגנות את האנטיפת בשל חוסר רצונו זה. הם מנסים לשנות אותו, להפוך אותו לחבר של כבוד אצלם. מפריע להם שהאנטיפת איננו חוגג יחד עמם את הבל קיומם, משום שהאנטיפת מעמיד בסכנה את עולמם. הם חוששים פן יאלצו לקבל על עצמם את אמונתו הנעלה של אנטיפת, להכיר בחוסר משמעותם הברור לכל. הם חוששים פן אותו עולם שהם טרחו להשכים קום על מנת לבנות, אותו מרקע, וכוכבי טלוויזיה, וחגיגות 365 הירחים, והבלונים, והטובות החברתיות והחיוך המטופש יהרסו במחי מחווה אחת.

חדלו מכך, יצורים מטופשים. עזבו את האנטיפת לנפשו. ברור לנו, האנטיפתים, כי אתם אינכם יכולים להיפרע מהבליכם המטופשים, ואנו איננו תובעים זאת מכם. אך אנו מבקשים שתעשו זאת במקום אחר, אנו מבקשים להיפרד. אל תתקשרו אלינו בשמונה בבוקר, אל תזמינו אותנו לחתונות ובר מצוות. אל תבקשו מאיתנו טובות ואנחנו לא נבקש אותם מכם. אל תחדרו למרחבנו הפרטי ותרעישו בו. אל תנסו להפוך אותנו לחברים בכת שלכם, איננו מעוניינים בכך. אם אתם מצפים שננהג בסביבתכם אחרת מטבענו, תתבדה אשלייתכם במהרה.

באחת מן הישויות המטופשות שיצרו היצורים המטופשים, נהוג לדבר על "החום האנושי", על "יחסי הקרבה הפרסונליים", ועל כך כי הכל מכירים את הכל. באותה ישות מתקיימים היצורים המטופשים ביותר. ישנן ישויות אחרות, טובות בהרבה ממנה, בה אין מדברים על "חום וקרבה". שם דווקא האנטיפתים מצויים בכמות גדולה יותר, וטוב שכך. שכן אנו איננו מעוניינים בחום אנושי, אנו מעוניינים בריחוק וניכור, בקור מקפיא.

עליכם להתייחס אלינו האנטיפתים כאל דת: כאל מאמינים מכובדים בהבל האנושי, אשר תורתם אמונתם. כפי שאינכם מטרידים את היהודי הדתי במנוחת השבת, כך עליכם גם לראות את שעות הבוקר של האנטיפת כדבר שבקודש. עליכם לאפשר לו את אותו זמן קצר ורגעי בו הוא יכול להימצא בבדידותו ולהתרחק מהבליכם. האנטיפת, בתמורה, מוכן לקחת חלק קטן בפעילותיכם, מוכן להקריב עצמו לטובת יחסי השלום הטובים בינינו. כמו כן, עליכם להפסיק להטרידו במכשירכם המטופשים, וכך, אולי, אחת לסיבוב שלם של כדור הארץ סביב השמש, יסכים האנטיפת להשתתף בחתונה או בבר-מצווה.

השלום בינינו וביניכם אפשרי, אך עליכם לפנות מעט לקראתנו. חיינו עמכם הפכו לבלתי נסבלים, כפיות הטובה שלכם עוברת כל גבול. הניחו לנו, יצורים מטופשים, הניחו לנו לנפשנו, ואנו נניח לכם לנפשכם.

5 תגובות בנושא “כתבי הקודש של הדת האנטיפתית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s