היסטוריה·פילוסופיה וגו'·פרגמנטים

טעויותיו של הפמיניזם בישראל

רוזה לוקסמבורג

רבקה ווסט טענה פעם: כשלעצמי, אף פעם לא ידעתי לנסח בדיוק מהו פמיניזם. אני רק יודעת שאנשים מכנים אותי "פמיניסטית" כאשר אני מביעה עמדות המבחינות אותי משטיח הדלת או מזונה".

המילה "פמיניזם" בישראל, ואולי במרבית העולם המערבי של סוף המאה העשרים, הפכה כמעט לריקה מתוכן כמייצג אידאולוגי, כמעט כמו שימושה הנוכחי של המילה "ציונות". כולנו "פמיניסטים" לכאורה, דהיינו – כולנו תומכים באותו דבר מה עלום הנקרא זכויות הנשים. ואכן, מצבן של הנשים טוב מאי פעם. הן מרוויחות שכר ממוצע של 5973 ש"ח לעומת 9488 ש"ח אשר מרוויחים הגברים. אחוז המנהלות בקרב הנשים הוא 4.7 לעומת אחוז המנהלים הגברים  – 8.8. לעומת זאת, במסגרת היחסים המשפחתיים השתפר מעמד הנשים באופן מובהק, ורק אחת מכל עשר נשים סובלת מאלימות במשפחה, לעומת רק 22% מהגברים אשר סבורים כי ניתן להכריח את נשותיהם לקיים עמם יחסי מין בכל עת.  אין ספק שאנו מצויים באוטופיה נשית בעולמנו הפמינסטי הנאור. זאת במיוחד בחברה הישראלית אשר מפגינה יחס מצוין ואוהב לנשים בה. כך למשל, בממשלת ישראל נשבר שיא עולמי של חברות נשים, שעד לא מזמן הגיעו למספר המהמם 2 (חביבות הבלוג ולוחמות ותיקות למען זכויות האשה, לימור לבנת וסופה לנדבר) וכעת אף עלה מספרן עד כדי 3 עם התוספת המצויינת של אורית נוקד, כ10% מכלל שרי הממשלה בת 30 השרים.  באופן מרגש, אחוז הנשים המוכות בישראל זהה לאחוז הנשים בממשלה, והרי מדובר בסופו של דבר באותו הדבר.

קשה להתווכח, אם כן, עם מצבן המצוין של הנשים בישראל. אך נשאלת השאלה, מיהו האחראי לאותה התקדמות מהוללת, לאותה הצלחה חד משמעית. באופן הקל ביותר, הייתי יכול לתלות את האשמה בממשלת תחלואי נתניהו, גיבורת הפוסטים האחרונים, או בגדעון סער, היו"ר הגברי לקידום מעמד האשה בישראל. ללא ספק תרמו הללו רבות לקידום מעמד האשה, כפי שתרמו לקידום הציבור הערבי בישראל וליחסי החוץ שלה. אך במקרה דנן ממשלה זו אינה אלא סימפטום. אני מתכוון למצוא אשם אחר, אשם שקשה ומפתיע יותר להאשים – הפמיניזם בישראל.

מאז ימיה של יעל דיין, ועד ה"פמיניזם" המודרני בצורת זהבה גלאון ושלי יחימוביץ', מיקד הפמיניזם בישראל את חיציו בשני נושאים עיקריים: ההטרדות המיניות ואפליית האישה בשוק העבודה. עם מושא הביקורת עצמו קשה להתווכח: במדינה בה הנשיא מורשע באונס, אלופים בצבא מתעללים, משפילים ומנצלים את פקידותיהן, מסגרות שוק העבודה שלה הן פטריאכליות ומדירות מהן נשים באופן מובהק ושיעורי ההטרדות המיניות בה הוא מן הגבוהים בעולם המערבי, זועקים העיוותים הללו לשמיים. אך אם נבחן את הישגי הקמפיין שנוהל, נשים לב כי מעמדן של הנשים בעבודה הורע בעשרים השנים האחרונות, וכן כי כמות ההטרדות המיניות רק עלתה. נכון יהיה אמנם לטעון כנגד כי הטרדות דומות בעבר לא זכו לדיווח או לתלונה, אך לא יהיה בכך כדי להצדיק את שיעורן הגבוה.

אחת מן הטעויות המרכזיות של הפמיניזם בישראל היה אימוצו של המודל הניאו-ליברלי כשדה הקרב בו מופלות הנשים. משמע, הפמיניזם בישראל קיבל את המסגרות המיליטריסטיות ואלו של שוק העבודה התחרותי כמסגרות הכרחיות, וקבל על אי שווינן של הנשים בהן. נשים "גיבורות" היו אותן נשים אשר הצליחו להשתלב במסלולים הקרביים בצבא, או אלו אשר הגיעו לעמדות ניהול בכירות במקומות העבודה. במילים אחרות: "אשת הקריירה", "אשת הברזל" נוסח מרגרט תאצ'ר, או "האשה החזקה", המנטרה עליה חוזרות "גיבורות" הריאליטי. הקמפיינים הפרסומיים השתמשו וגם שברו את מודל האישה החזקה: ציפי לבני או לימור לבנת, הנשים שאינן מפחדות ומתנהגות "כמו גברים" כמודל ההצלחה. כאשר מודל ה"אשה החזקה" הפך לאיום, החזיר גם הפרסום את "אשת הבית" הלא מרתיעה, דוגמת שלי יחימוביץ' במטבח עם הסירים.

שדה הקרב הזה אימץ כמעט לחלוטין את הרטוריקה, את הסמלים ואת העקרונות של עולם התחרות החופשית הדורסני. המלחמה בהטרדות המיניות הפכה לחלק מאותו מודל. היא לא ערערה על המסגרות המדכאות, הכוחניות והפטריארכליות במסגרת הצבאית ובמקומות העבודה: היא ערערה על המיניות הנשית בתוכן כדבר בזוי: האישה החזקה היא גם א-מינית, היא סותרת את האישה הבזויה והנהנתנית, את אשת הבורדלים קלת הדעת. ה"אשה החזקה" היא דמי מור בג'י.איי ג'יין ולא לייזה מינלי ב"קברט".  היא לא נלחמה בהטרדות עצמן כדבר אינהרנטי למערכת, אלא במיניות כמה שמעוות אותה.

מבלי דעת, אימץ הפמיניזם בישראל את הלאומנות והקפיטליזם הקיצוני מימין כקו מנחה, במקום לדחות את המסגרות הללו עצמן כמערכות לדיכוי נשים. אשת הבורדלים הליברטינית של המאה ה19 הייתה חופשיה ו"חזקה" עשרות מונים על אשת הקריירה העבדותית של ישראל המודרנית, אשר תהיה תמיד החוליה החלשה במסגרות התחרותיות של השוק, אשר בנויות להדיר אותה מהן מראש. במקום לחגוג את המיניות הנשית, דחק אותה הפמיניזם בישראל החוצה. במקום להעלות על נס את כוחן העצום של הנשים, אשר עולמן רחב בהרבה מן הדיכוטומיות הברבריות של מלחמות ההישרדות הקפיטליסטית, הוא כבל אותן לאותן דיכוטומיות. או שתהיי "עקרת בית" עלובה ובורה, או שתהיי שרי אריסון.

אם הייתה סולידריות נשית, הרי שהתפיסה המגדרית הפמיניסטית המודרנית שברה אותה, וייצאה את התחרותיות וההיררכיות של הניאו-ליברליזם אל מאבק פנימי על מקום בתוך העולם הגברי. עצם המונח "מגדר" עצמו הוא כבר קבלה אינהרנטית של המאבק ההישרדותי, של האישה כאשה ביחס לגבר. משום שהאשה היא איננה "מגדר", והנשיות איננה מוגדרת ביחס ל"גבריות". הנשיות צריכה להיות קודמת, א-פריורית, ילדותית.  דלז וגואטרי כותבים על הפיכת ה"ילדה" ל"אשה", ל"גברת". " הפסיקי להתנהג כמו ילדה!", "חדלי להתעסק בשטויות!".  אך זהות ה"אשה" היא רק זהות משנית, מזויפת, שקרית, סדר שני של "גבר".  הפמיניזם צריך היה לאמץ את הפרגמנטציה של הזהות, את השבירה של הזהויות המנוסחות על ידי הגברים. הוא צריך היה לאמץ את הערעור היסודי של ההיררכיות הפטריאכליות המצויות בחברה, אלו הצבאיות והניאו-ליברליות. במילים אחרות, הוא צריך היה להקשיב לרוזה לוקסמבורג.

אך הפמיניזם בישראל הפך רק לצל חיוור של אותה מחאה ממשית של שנות הששים בארה"ב, רק לכלי שרת נוסף בעולם הגברי. הוא זנח מזמן את משמעותו הרדיקלית הממשית לטובת קלישאות חבוטות, לטובת מותגים פרסומיים של המילה "פמיניזם". הוא ייצר חברה נשית אשר ממשיכה לעצב את עצמה על סמך מגזינים ודימויים טלוויזיוניים, על סמך דימויים שקריים של "האשה האולטימטיבית" מבית מדרשם של ראובן אדלר ושות'. הוא הרס את סיכוייה של האישה המודרנית לשנות את העולם מבסיסו ולערער אותו ממקומו. בכך, לא זו בלבד שהוא לא קידם את מטרות הנשים בישראל, אלא הוא תרם לדיכוין.

אם במחאה חברתית עסקינן, מקומן של הנשים במחאה זו צריך להיות בולט מעבר לכל דבר אחר, וקולן צלול וברור. אך הוא צריך להיות גם אחר, רדיקלי יותר, משמעותי יותר, חצוף יותר. לא לשמור על נוסח: "לא זה לא" אלא להפוך את קולן לגס, מיני, בוטה, הרסני ודה-קונסטרוקטיבי: קול המדבר על האשה המשוחררת לא כאשה העובדת ולא כאשת הבית כאחד, אלא על האשה המתפרצת, הראשונית וזו שאיננה ניתנת למסגור, למגדור או לציור: קולה של ז'אן דארק החדשה.

2 תגובות בנושא “טעויותיו של הפמיניזם בישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s