כללי·פוליטי

בפעם הבאה שתדברו על אנטישמיות

לקעקע את רעיון "מדינת היהודים"? הרי זו אנטישמיות לשמה. מדינת ישראל היא המקום היחיד בו זוכים יהודי העולם למפלט, כך יאמרו. לנוכח גלי האנטישמיות העולה באירופה, הרי שחשיבותה של ישראל עבור היהודים רק מתבהרת. לא זו בלבד, מתקיים שיתוף פעולה של יהודים בעלי שנאה עצמית עם אותם אנטישמים. נעם חומסקי, למשל, בארה"ב, ממבקריה הגדולים של מדינת ישראל, אותו אחד שנשללה לו כניסה לארץ. ובצדק, הרי חומסקי תומך במטרה הפלשתינית, שהיא, כשלעצמה, אנטישמית. או הקרן החדשה, למשל, שנואת הציבור, אשר שימשה כשופר עבור הדו"ח של אותו יהודי בוגד ימח שמו, גולדסטון. אותם דוברי זכויות אדם לכאורה, הנם למעשה אנטישמיים מובהקים, אשר מטרתם העליונה הנה חיסול יהדות העולם. יכולה להעיד על כך עליית האיסלאם באירופה, אשר מנצלת את הרעיונות הליברליים על מנת להפיץ שנאה ולהפעיל טרור אנטישמי.

האמנם? אולי מוטב שנעמוד על כך יתר על המידה. אולי כדאי שנתחיל ונבדוק ראשית מהו פירושה של האנטישמיות. אינני מעוניין לערוך מחקר על ההתפתחות ההיסטורית של האנטישמיות באירופה, מן האנטישמיות הדתית של ימי הביניים אל זו הלאומית והדמגוגית של המאה ה19. מחקרי אנטישמיות מסוג זה קיימים במאות ואלפים, והמעוניין יכול לעיין ראשית במחקריהם של שולמית וולקוב או בעז נוימן באוניברסיטת תל אביב. כתבתי על כך בעבר כאן, ואינני מעוניין לחזור על עצמי.

לכן נסתפק במעט ממחשבותיו של גדול האנטישמיים במאה העשרים, שינק רבות מן האידאולוגיה האנטישמית של קארל לוגר ויוסטון צ'מברליין מן המאה התשע עשרה, אדולף היטלר: (מצורף הPDF של Mmeinkampf תוכלו לקרוא על כך בהרחבה בעמ' 49-65) היטלר טען כי כאשר הכיר את מיעוט היהודים בלינץ, עוד לא פיתח נטיות אנטישמיות. יתרה מכך, הוא התנגד לאנטישמיות על רקע דתם, משום שנראתה לו כלא סובלנית. האנטישמיות של היטלר הפכה למרכזית עבורו רק בווינה. רק לאחר שהבין כיצד היהודים שולטים למעשה באמצעי התקשורת, בתיאטרון, בפוליטיקה ובתרבות. לאחר שראה כיצד הם מטילים רפש במוסדות השלטון ו"מזהמים" אותם, וכיצד מתקשרת השליטה הזאת להפצת התיאוריות המרקסיסטיות. גם אם היו לו ספקות לנוכח התנועה הציונית אשר מבקשת לדחות את היהדות מעליה לטובת לאומיות, הוא נוכח כי ההבחנה בין הציונים לבין היהודים הליברליים שהתנגדו לציונות היא מסולפת, על פני השטח בלבד: היהודים לא זנחו את שאיפות ההשתלטות שלהם, אשר מבקשות לקעקע את הגרמניות ולחדור אליה מבפנים. למעשה, האשים היטלר את היהודים בדבר הגרוע ביותר: באוניברסליות. במקום להיות נאמנים למטרות הלאומיות, לגרמניה עצמה, היהודים היוו עבורו סוכנים, מרגלים שתולים, אשר מנצלים את השליטה המוסדית והתרבותית שלהם, ואת האידאולוגיה המרקסיסטית, על מנת לממש את אותן שאיפות אוניברסליות.

אותם אלו המדברים על אנטישמיות מודרנית אינם טועים. האנטישמיות המודרנית לא דעכה, והיא מתחילה לקבל ביסוס רחב יותר ויותר בקרב גורמים ניאו-נאציים, אשר אף מאמצים את הסמלים, הרעיונות המרכזיים והטקסים של המפלגה הנאצית. הטרוריסט הנורווגי שביצע את הפיגוע האחרון, אנדרס בריוויק, לא פעל בוואקום ריק. על פי עדותו וציטוטיו, הושפע בריוויק בין השאר מרוברט ספנסר, בעל אתר "Jihad watch" ותומך נלהב של ישראל, וכן מפמלה גלר, גם היא תומכת הימין הקיצוני בישראל וכותבת נגד איום האיסלאם האוניברסאלי. בריוויק עצמו מבחין בין יהודים טובים, שניתן לשתף עמם פעולה כנגד האיסלאם, לבין יהודים מסוכנים – היהודים המרקסיסטיים והליברלים. לכן כותב בריוויק כי הוא תומך נלהב של ישראל, וספציפית של הימין הקיצוני בישראל, משום שגם הוא נלחם כנגד השפעות האיסלאם. ספנסר וגלר אינם קוראים לאלימות ישירה בכדי לפתור את הבעיה, ומוחים על כך שהם מועלים באותו הקשר; אך לדידם, הבעיות שבריוויק מצביע עליהן הן אותן בעיות. למעשה, מדובר באותן האשמות בדיוק שהפנה היטלר כלפי היהודים הליברליים: כי הם חותרים תחת המדינה הלאומית, כי הם טפילים וסוכנים של אוניברסליות כלל עולמית המחבלת בה מבפנים. ישראל מהווה עבורם פתרון הגיוני, פתרון שנראה הגיוני גם להיטלר לפני ש"נוכח" כי כל היהודים הם אותו הדבר. זאת משום שישראל מהווה פתרון לאומי לבעיית היהודים, בעוד שהיהודים הליברליים, יחד עם האיסלאם, מסכנים את הלאומיות האירופית.

להאשים את הימין הקיצוני בישראל באנטישמיות רק על סמך תמיכתם של בריוויק ואנטישמיים אחרים בו היא טעות לוגית: על אותו תקן ניתן להאשים את ג'ודי פוסטר בניסיונו של ג'ון הינקלי לרצוח את רייגן על מנת להרשים אותה. אך מתברר, באופן מזעזע למדי, כי אותם אנטישמיים זוכים לתמיכה ולקבלת פנים חמה בישראל עצמה, במדינת היהודים, so called.  גלן בק, אוונגליסט אמריקני, גם הוא תומך נלהב של ישראל, בעל תפיסות דומות מאוד לאלו של ספנסר, מוקצה מחמת מיאוס בארה"ב למרות הציבורים הגדולים אשר תומכים בו. בק הוזכר באחרונה בעיקר בהקשר לאותו פיגוע בנורווגיה, במיוחד לאחר שטען כי פעולת הטרור של בריוויק במחנה הילדים היא למעשה ירי במחנה פוליטי שנשמע כמו ה"היטלר יוגנד".  זאת הוא אומר, כמובן, לאחר שהואשם על ידי הרבנות הרפורמית בארה"ב בכך שהוא יונק את דבריו היישר מן "הפרוטוקולים של זקני ציון". בישראל, דווקא, זכה בק לקבלת פנים מחויכת ורווית הדר על ידי דני דנון, סגן יושב ראש הכנסת.

 

גלן בק

 

אנדרס בריוויק

 

מה לדנון ולגלן בק? ובכן, מסתבר שגלן גם הוא תומך בכל פעולותיה של ישראל ואחד מתומכיה הנלהבים של ממשלת נתניהו, ששמחה לכל אישיות בינלאומית אשר מגבה אותה.  כך מדווח גם ריצ'רד סילברסטיין, כי משלחת של ניאו-נאצים מרוסיה, מכחישי שואה, הגיעו בחסותו של טוביה לרנר לביקור נלהב אצל אריה אלדד ואיוב קרא, שכלל גם ביקור ביד ושם. לא מדובר כאן באנטישמיים נסתרים, אלא בקבוצה התומכת במובהק ובגלוי בסמלים הנאציים ומקדשת את שמו של היטלר.  אך מה אכפת לאלדד או לקרא, כל עוד הללו תומכים במפעל ההתנחלויות ובמדיניות בישראל. הרי גם רונן שובל, יו"ר "אם תרצו", טען פעם בראיון כי היה לוקח כסף גם מהיטלר.  אך אם נדמה לכאורה כי מדובר בברית אסטרטגית בלבד, בקבלת כספים נטולת אידאולוגיה, הרי שמהר מאוד ניתן להבחין כי גם המטרות הנן משותפות.  איומי האיסלאם מתחברים יחד עם איומי השמאל הליברלי והמרקסיסטי, יחד עם איומי הגולדסטונים והנעמי חזנים. כפי שבמלחמת העולם הראשונה תקעו היהודים ולטר רתנאו ואחרים סכין בגב האומה הגרמנית, והקימו את הממשלה הסוציאל דמוקרטית בה שלטו, כך תוקעים היום נעמי חזן והשמאל סכין בגב האומה בשירות האיסלאם הקיצוני.  הקולות הללו אינם מופיעים רק אצל לה-פן או אצל יורג היידר: הם מופיעים כאן, בישראל, ומאשימים את היהודים, כמו גם את האיסלאם, באותן האשמות בדיוק שתלה בהם היטלר: בהיותם אוניברסליים, בהיותם מרקסיסטיים, בהיותם בוגדים באינטרסים של האומה.

 

.

 

 

 

האנטישמיות היא כאן, והיא לבשה צורות חדשות. האנטישמיות מתנגדת לזר, למי שניתן להבחין אותו מן הלאום, מן האתנוס. היהודי והמוסלמי הם סוכנים אתניים, המאיימים על האתנוס הנוצרי, הגרמני או הנורווגי. דמויות כמו גלן בק או רוברט ספנסר אינם מבחינים בין יהודים לבין מוסלמים, אלא בין ישויות לאומיות לבין הזרים. תמיכתם בישראל דומה לתמיכה הראשונית של גרמניה הנאצית בעלייה לישראל ובהסכמי ההעברה: ילכו היהודים לשם (א"י), ושם נוכל לנצל אותם על מנת להילחם באיסלאם, שם הם יעשו עבורנו את תפקידנו. כמו שה"גויים" יעשו עבורנו, כלומר – עבור אלדד, דנון, נתניהו, רונן שובל – את העבודה.

בפעם הבאה שתדברו על אנטישמיות, דברו על גלן בק, דברו על דני דנון. דברו על האופן בו מדינת ישראל, מדינת היהודים, משתפת פעולה עם הגרועים שבניאו-נאצים על מנת לקדם את משנתה היהווסיטית, הפונדמנטליסטית והקיצונית. דברו על כמה רחוקה מדינת ישראל מן היהדות עצמה, ועד כמה היא מוכנה להקריב את אותה יהדות, שבשמה היא כביכול מדברת, לטובת פסיכופתים משיחיים.

"

2 תגובות בנושא “בפעם הבאה שתדברו על אנטישמיות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s