פוליטי

בחירשות ובטיפשות

היום עצרו פקחי יחידת עוז את נספח שגרירות קונגו. הפקחים טענו כי "היו סבלניים", ועוד כי  "הוא גבר גדול וכולנו מתחת ל1.75 מטר". מה עניין גודלו של האיש למעצרו?  ובכן, ראש, הצוות, ליאור אוחיון, הוסיף וטען כי הנספח איים באלימות וקילל אותם באנגלית וצרפתית.

הגדילו לעשות חכמינו מלאי העוז, ואף צילמו את המקרה, כנראה על פי נוהל "השקיפות" של היחידה. ובכן, תקנו אותי אם אני טועה, אך ידיעת האנגלית שלי והכרתי השטחית עם השפה הצרפתית לא זיהו קללות או איום באלימות. אך כנראה שלחכמינו רבי העוז, כפי שניתן לראות בסרטון, ישנה יכולת בלשנית ראשונה במעלה, המצליחה למצוא איומים וקללות היכן שאני נכשל.

יסלחו לי רבותי על השפה, אך בכל זאת, מדובר בכושון. הרי אנו יודעים כיצד מתנהגים הכושונים, ובמיוחד הגדולים שביניהם. לא צריך להיות גאון גדול בכדי לזהות את כוונותיהם. יצקצקו המצקצקים, אך בסופו של יום, הם לא היו רוצים שהבת שלהם תסתובב ליד כושי גדול כזה. מעין קונגו גדול כזה. בכלל, הטמבל הזה גם לא יודע לדבר עברית, ומקשקש לנו איזה ברבורים בצרפתית. אז מה, לא נבדוק אותו? הרי מדובר בנוהל שגרתי. בכל ביקור של גו'רג מיטשל באיזור אנו גם כן מבקשים ממנו להראות תעודת זהות. ושרה פיילין? אותה בכלל אנחנו בודקים בשבע עיניים. אז מה הכושון הזה רוצה? והחצוף הזה גם נכנס לאוטו שלנו ומלכלך את הריפוד.אתם יודעים שאנחנו שם בכדי לשמור עליכם, ובסופו של דבר גם מתלוננים עלינו.

הגזענות הישראלית אינה טורחת להסוות את עצמה. לא דרוש מחקר אקדמי אשר יוכיח אפליית ערבים בתעסוקה ובמגורים. אין צורך בניתוח מעמיק של השיח והתרבות בכדי לגלות את טביעות אצבעותיה. מספיק להתבונן במספר אמרות שפר של נבחרי הפיגור שלנו, לקרוא את דברי התורה של חכמי הדת, או לשמוע את דעתם של יותר ממחצית מדור העתיד שלנו לגבי תלמידים ערבים בכדי לקבל ממנה מנה הגונה.

מעצר הנספח מהווה הוכחה נוספת לגזענות העממית, העיוורת ורווית הבורות שהציבור הישראלי טורח לספק לה טיעונים רציונליים דה לה שמעטא. אנחנו לא סתם שונאים ערבים, אנחנו רוצים לשמור על צביון יהודי ועל בנותינו מהתבוללות. משום מה אנחנו מודאגים פחות כאשר בנותינו מוצאות להן חבר בריטי מסוקס או צרפתי מבוסס, ולא יוצאים להפגנות המוניות לגירוש הצרפתים משכונותינו. משום מה אנחנו לא שומעים על נספחים לשגרירות שוודיה שהוטרדו בזמן ביקור אירופי נאה באתריה של ארץ הקודש היפה.

חכמינו מלאי העוז לא ידעו שמדובר בנספח קונגו, וכמו שהם טענו: פשוט פעלו על פי הנוהל. הנוהל אומר שכושי שמסתובב בשכונת התקווה צריך להראות מסמכים. כי כושי בשכונת התקווה אומר מחלות. כי כושי בשכונת התקווה אומר אפריקה, ואפריקה הגיעה לכאן בכדי לקחת לנו את העבודה, לאנוס את הנשים ולמלא את הרחובות בפשע. קונגו, סודן, מה זה חשוב, בסופו של דבר: כושי בשכונת התקווה. והוא גם מפחיד, 1.75, הכושי הגדול. כמו הכושים האלו שאתה רואה בסדרות האמריקאיות. הוא בכלל רוצה לגנוב לנו את הרכב. כמו חוסיין הזה, שהאמריקאים חסרי חוט השדרה בחרו בו, שרוצה לתת את המדינה שלנו לאיראן.

אבל אני מגזים. מדובר בסך הכל בכבשים שחורות, בפקחים שסרחו, ביוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. הם לא מדברים אנגלית מספיק טובה, הם לא הבינו. כמו עדן אברג'יל, כמו שני סביליה, רק בורים יוצאי דופן המביישים את המערכת בעלת הקוד האתי המחמיר ממנה יצאו. בסופו של דבר, הללו אינם מקבלים תמיכה ציבורית ואינם מגיעים למוקדי השררה. שם, בקרב מפקדי היחידות, בקרב המנהיגים, לא היו נוהגים כך. לא נותר לי אלא לצטט את מפקד יחידת חכמינו רבי העוז לשעבר, ציקי סלע, באמרת כנף הומנית, רגישה ונחושה:

מדובר באנשים שידעו את החוק שאסור להם להביא ילדים. הם אנשים בוגרים והם הגיעו לכאן מרצון. מישהו אמר משהו על ההיא מ'הישרדות' שנפרדה מהתינוק שלה לשלושה חודשים?".

כנראה, מר נספח, שהיית צריך ללכת להישרדות, ואז אף אחד לא היה נטפל אליך. היית וודאי מצליח במשימות הפיזיות. אתם הכושים יודעים לרוץ מהר, לא?

 



22 תגובות בנושא “בחירשות ובטיפשות

  1. הוא משחק איתם
    הם מדברים על חששות חייתיים מפני הזר הגדול (והשמנמן), והחוזק הפוטנציאלי שלו עליהם (למרות מספרם הרב)
    הוא מודע לחוזק האמיתי שלו עליהם, חוזק שמואצל עליו בחזקת החברה התרבותית-מערבית
    החשש שלהם מפני הפוטנציאל שלו לגבור עליהם באופן הפיזי מעוור אותם מפני החוזק האמיתי שלו, והם מתעלמים לגמרי מכל אפשרות לחוזק אחר אצלו – גם כשהוא מציג אותו באופן גלוי לגמרי
    כל זה נעשה באופן כה ברור, כה גס, עד כדי שהם נראים כמקקים – והוא רואה את זה באופן צלול ומשתמש בזה

    הוא עושה מה שרבים היו רוצים לעשות במקומו, בכך שהוא נכנס מיוזמתו לניידת, הוא מוכן לשחרר מזמנו הפנוי על מנת שכל אחד ואחד מהשוטרים יקבל נזיפה חמורה – והוא מעלה ומוסיף, שהמערכת ששמה אותם בשורותיה תקבל נזיפה חמורה.

    אהבתי

    1. נכון, אבל הוא מצליח בכך רק בקונטקסט מאוד מסוים:
      הקונצנזוס והנרטיב הכללי נשארים באותו אופן גס וגלוי, והחשיפה שלהם ככזו
      אינה מהווה עבורם "המלך הוא עירום".

      כלומר, בחברה בה העוול ושנאת האחר הן כבר הנחות יסוד א-פריוריות,
      אי אפשר לנצח כך. ( האם ייתכן גנדי בחברה הישראלית?)

      אהבתי

  2. אל תשכח שראש הממשלה תומך בגלוי ברבנים המדוברים:
    http://news.walla.co.il/?w=/9/1828586

    ולמרות שנכשל הניסיון להגן על רבנים מבית המשפט המרושע בתביעות על הסתה
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230323.html

    עבר חוק המאפשר חופש נרחב יותר למשטרת ישראל להתייחס לכולנו כאשמים
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4080561,00.html
    (חוק שעבר דרך אגב עם 13 ח"כים במליאה, לא רחוק מהממוצע כנראה. אני גם רוצה עבודה שלא צריך להופיע בה למשרד. שיחתימו הם בעצמם שעון כמו הטיעון של האוצר נגד הרופאים.)

    ומה באמת מעניין בנושא של הפוסט שלך וחוק המישוש וחוק האלכוהול שאין שום קשר בין הפעולות האלה לאלימות בחברה אותה הם כביכול אמורים לדכא. אין אלימות או פשיעה של פליטים או מהגרי עבודה וגם אם כן זה בינם לבין עצמם. חוקי האלכוהול והחיפוש רק יוצרים לחץ בחברה שמגביר את האלימות.

    תנו לחיות בשקט

    אהבתי

    1. ועד כמה שכל מה שאתה אומר ברור וגלוי לכל בר דעת,
      המשוואה ממשיכה כהרגלה באותן שיטות פופוליזם ישנות.

      אך אני מנסה לטעון כי אין מדובר רק בממשלת הזוועות הפושעת הנוכחית,
      אלא בדבר מה אינהרנטי יותר, מיתי יותר, שמאפשר לחברה הישראלית
      את האטימות ומנגנוני ההפחדה שהופכים את הגזענות הגסה לדבר מה בנאלי.

      אם נחשוב על ארה"ב, למשל, ללא ספק בית חם לגזענות על כל גווניה,
      נשים לב כי שם הגזענות בדרך כלל מוסווית, מוסתרת מאחורי תקינות פוליטית.
      דמויות כאהרונוביץ' וישי היו נזרקים מכל המדרגות מן הרגע הראשון.
      שים לב לכך שאפילו אנשי "מסיבת התה" הרדיקליים נזהרים מאוד מפליטות פה
      כאלו שעלולות לחסל עבורם את הקריירה.

      אך כאן אין מדובר ב"פליטת פה": אנשי היחידה הזו אפילו לא יפוטרו, אפילו לא ינזפו – הם עשו בדיוק מה שמפקד היחידה שלהם היה עושה, ואין לי ספק שגם היה מקבל את תמיכת רוב הציבור.

      אהבתי

  3. אנחנו מפחדים מהשונה, זה רק טבעי
    להם יש מדינה משלהם כמו שלנו יש מדינה משלנו
    לא מקבלים את היהודים בשום מקום אחר
    הלאום הוא מגננת הגזע וכמו שלכל עם או דת יש מקום כך גם לנו היהודים
    הגיע הזמן להפסיק להתנצל

    אהבתי

  4. אענה לך על הטענות אחת אחרי השנייה:

    1. לא מקבלים את העולם בשום מקום אחר – הממ.. אני לא כל כך בטוח. בארה"ב מתגוררים 5.2 מיליון יהודים, ובצפון אמריקה ככלל יותר יהודים מבישראל. זאת מבלי לספור את יהדות אירופה, דרום אמריקה, אוסטרליה וכו'. אם כן, המדינה שלך היא ארה"ב, מדוע אינך עובר אליה?

    2. להם יש מדינה משלהם – אני מניח שאתה מתייחס באבחה אחת ל1.2 מיליון ערביי ישראל, לילדי העובדים הזרים, לפליטי השואה מסודן ולמהגרים.

    ובכן, לגבי 1.2 מיליון ערביי ישראל – רובה הגדול של אוכלוסייה זו מחזיק בתעודת זהות ישראלית שניתנה לו , על ידי מדינת ישראל, לאחר שכבשה את השטח בו נמצא. אם אתה מתייחס לטיעון "מדינות ערב", כביכול הזהות הערבית פירושה אזרחות פאן מזרח תיכונית, אני מפנה אותך לטיעון ארה"ב למעלה.
    כמו כן גישות הפאן-ערביות, אותן אימץ למשל עזמי בשארה, זכו להתנגדות ולזלזול בישראל, שהייתה זו שביקשה מראש להחזיק בשטחים הכבושים ולבצע את הפיצול האזרחי של הערבים.

    לגבי ילדי המהגרים – שוב, לחלקם הגדול אין אזרחות אחרת, משום שהם נולדו בישראל. בארה"ב זה מקנה אזרחות. בישראל – אם אינך יהודי, תמות. כמובן, לילדים אין אזרחות אלטרנטיבית, הם דוברים עברית, נולדו וגדלו כאן.

    3. לגבי הפליטים – אתה צודק, יש להם מדינה. רק שלצערם, טובחים אותם שם במאות אלפיהם. גם ליהודים היו מדינות – גרמניה, פולין, צרפת, יוון. ואנחנו "זוכרים ולא שוכחים" איך מדינות אירופה סירבו לקבל את הפליטים היהודים. או שמא, אולי, אנחנו כן שוכחים?

    אהבתי

  5. לך תעשה אתה יום אחרי יום בצייד כושים ונראה אם לא תלמד לפחד.
    זו לא חוכמה לתקוף את השוטרים שבסך הכל עושים את תפקידם פבחד מתמיד מאלימות ומחלות, תאשים את השלטונות שמצד אחד מאפשרים כניסה של פליטים ומצד שני מגרשים אותם.

    דוגמאות לתקיפת פקחי עוז:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3846690,00.html
    http://news.walla.co.il/?w=/22/1828228
    http://news.walla.co.il/?w=/22/1642622
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1099567.html

    שים לב לגודל הכתובות על תקיפת פקחים לעומת הכתבות ההפוכות – ברור שרוב העיתונות, כמוך, עומדת לצד הפליטים נגד משרתי החוק.
    וכן, זה החוק, תקוף אותו ולא את שליחיו.

    אהבתי

  6. ראשית, אינני מקבל את ההנחה לפיה פקחים "רק מבצעים את תפקידם". כאשר אתה נוטל על עצמך תפקיד, ועושה זאת מבחירה, הרי שאתה גם מקבל על עצמך את האחריות המוסרית למעשיך. כאדם,
    עליך גם להחליט שלא לבצע את תפקידך כאשר אתה מוצא בו פגם; ואם אינך מוצא בו פגם, אתה אחראי
    ישירות לתוצאות שלו.

    היחידה הזו הוקמה למטרה אחת, כפי שציינת: לגרש עובדים זרים על מנת שהקבלנים יוכלו לייבא עובדים מחדש ללא תנאים סוציאליים (לצד כל גירוש כמות מהגרי העבודה גדלה במקביל בכל שנה – הגירוש משרת כאמור את הקבלנים). אם תקראי את הראיון עם ציקי סלע, מפקד היחידה לשעבר, תראי כיצד מלמדים ומחנכים את הפקחים ל"רגישות ונחישות" – כלומר, לגזענות, אדישות חברתית ואלימות.

    אני לא מבין מדוע עלי לערוך את ההבחנה בין מנסחי החוק לבין שלוחיו. גזר הדין מעניש גם את מבצע העברה וגם את המתכנן שלה, וכאן הגזענות הבוטה היא מצד הפקחים עצמם.

    מה שאני מנסה לטעון הוא כי אופן המחשבה של הפקחים הללו איננו דוגמה מיוחדת, אלא תבנית אינהרנטית וגזענית בקונצנזוס הישראלי.

    אהבתי

    1. אתה מפספס פה נקודה מעניינת בדברים של מיכל – באמת יש יותר סיקור נגד פקחי 'עוז' מאשר בעדם. המדינה מפעילה אותם בכוונה בשביל שעיתונאים יכתבו נגדם ושהם יגררו שנאה.כמו שהם מסיתים אותנו לשנוא חרדים וערבים ופליטים ומתנחלים ותל-אביבים ואת כולם. גם פקחי עוז הם בכך הכל עוד מטרת דמה שהממשלה שמה לך בכדי שלא תתקוף אותה. כל עניין העובדים הזרים הזה הוא בכלל עוד הסחת דעת, עוד קשקשת מילולית חסרת ערך (ובאמת מה הם שלושים או שלוש-מאות ילדים שבאמת אינם ילידי הארץ) . הבעיה היא לא מדיניות האכיפה אלא מדיניות הדלת המסתובבת, שהיא בכלל יישום של קפטילזם מעמדי דורסני שמשרת כמובן את מי שלמעלה. בקיצר כמו תמיד, מסיתים את הפועלים אחד נגד השני שלא יפגעו באדונים. אין סיבה לפתור פה כלום, רק להסיח את דעתנו עם בעיות שטחיות, עם סימפטומים, כדי שלעולם לא נטפל בבעיה האמיתית, שלעולם לא נהפוך את הסדר המעמדי, לעולם לא נפיל את הטייקונים והלוביטסים והפוליטיקאים. (ולפעמים אני חושב שיש משהו אפילו עמוק יותר שמסתירים מאיתנו ואני לא מצליח לראות)
      ובכלל כל ההתייפיפות הזאת סביב זכויות הפליטים פה ושם וזכות השיבה ומי חי איפה. פלסטינים שסבא שלהם היה פה רק רוצים להיות פה ואפריקאים שרק היו פה שנתיים רק רוצים להיות. כולם פתאום רוצים להיות ישראלים וכל הישראלים חיים בדירות שכורות ולעולם לא יוכלו להרשות לעצמם לקנות כאן בית.

      אהבתי

      1. אם הממשלה לא הייתה רוצה מתח כזה סביב נושא הפליטים הם פשוט היו מגרשים אותם או עוזבים את זה בשקט.
        ואם אתה רואה בערוץ התעמולה (לשעבר רשות השידור) מסיבת גן עם ירון לונדון שמארח את ילדי הפליטים, סימן שהממשלה רוצה שנתנגד לגירוש שלהם.
        http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,790,209,61029,.aspx
        ואנחנו אוכלים את הבולשיט הזה.

        אהבתי

      2. בוודאי שהפקחים הם רק סימפטום, אבל הם בטח ובטח לא "פועלים".
        לא טענתי ששורש הרע מצוי בשני הפקחים העילגים הללו, אלא כי מקרה הבוחן הזה הוא דוגמה מובהקת לגזענות הקונצנזוס הישראלי.

        אפשר לדבר על בעיה של סדר מעמדי ברמת המאקרו, אבל אפשר לטעון כי גם עיסוק אובססיבי בביקורת מרקסיסטית גלובלית היא הסחת דעת בפני עצמה. בעיות של הון נצלני ו"הסחות דעת" הן בעיות המתקיימות בכל חברה מערבית.

        לעומת זאת, היחס אל האחר, אל המיעוט, באופן כה וולגרי ומתנשא הוא תופעה ארץ-ישראלית למהדרין. כפי שטענתי לעיל, גם גזענות נמצאת בכל מקום, וניתן לבחון אותה באופן אוניברסלי ולאו דווקא פרטני. אך אם בארה"ב ואירופה הגזענות חבויה תחת הדרה כלכלית, תרבותית ותעסוקתית, בישראל היא מצויה ברחוב ובשפה באופן גלוי: אין לי כל ספק כי בכל מדינה מערבית אחרת, שר כמו אהרנוביץ' היה מפוטר במקום, מיכאל בן ארי היה בכלא בעוון הסתה ומפלגתו הייתה יוצאת מחוץ לחוק (מה שקרה גם בישראל, עשר שנים קודם לכן) ותופעות נוסח הפגנות ה"מוות לשמאלנים" ו"איטבח אל ערב" היו נגמרות בשערוריה רבתי.

        אהבתי

      3. אני אגיד משהו שאתה אמרת לי לגבי התגובה הזאת – תמחק את ההתחלה, איפה שאתה שם מתענג על ריח הנאדות של עצמך ותשאר עם הסוף איפה שיש לך טיעון.
        וכן, וברור, ולפעמים אתה רואה את פרסומות התעמולה בטלוויזיה שלנו, של הממשלה או הסוכנות, ואתה חייב לתהות איך הם מעזים לדבר נגד הסתה וגזענות במקומות אחרים.
        מצד שני לטעון שאת הצביעות והגזענות המציאו פה זה קצת קשקוש
        מפלגות ימין קיצוני מתחזקות ברחבי העולם (בגלל בעיית הפליטים שמעוררת את הקסנופוביה החבויה בכולנו). ואם אתה רוצה שיעור בצביעות, גברת קלינטון מספקת דוגמה יפה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4080627,00.html

        אהבתי

      4. אני אגיד משהו שאתה אמרת לי לגבי התגובה הזאת – תמחק את ההתחלה, איפה שאתה שם מתענג על ריח הנאדות של עצמך ותשאר עם הסוף איפה שיש לך טיעון.
        וכן, וברור, ולפעמים אתה רואה את פרסומות התעמולה בטלוויזיה שלנו, של הממשלה או הסוכנות, ואתה חייב לתהות איך הם מעזים לדבר נגד הסתה וגזענות במקומות אחרים.
        מצד שני לטעון שאת הצביעות והגזענות המציאו פה זה קצת קשקוש
        מפלגות ימין קיצוני מתחזקות ברחבי העולם (בגלל בעיית הפליטים שמעוררת את הקסנופוביה החבויה בכולנו). ואם אתה רוצה שיעור בצביעות, גברת קלינטון מספקת דוגמה יפה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4080627,00.html

        ואולי עדיף גזענות גלויה מאשר חבויה?

        אהבתי

      5. במחשבה נוספת אני די בטוח שבכלל אין לך טיעון. בוא נסיים את הדיון הזה כאן, תכתוב פוסט חדש שיסביר לי בדיוק מה אתה רוצה ונמשיך את זה שם.

        (ופקחי עוז, כמקבלי משכורת, הם כן 'פועלים'.)

        אהבתי

    1. אני בטוח שהפרובוקציות המקושקשות של הכהניסט המגוחך בן-ארי נובעות ממניעים
      הומניים עד מאוד. כנראה שהוא סתם בזבז כסף הפעם, כאשר ציפה למעין "תשובה תל אביבית" שתתנגד להכניס סודנים.

      בינתיים הפרובוקציות המגוחכות הללו רק מספקות דוגמה נוספת להיותו גזען קטן, עלוב ודמגוגי.

      אהבתי

    2. זה די עומד בשורה אחת עם הטיעונים שבפוסט,
      יחידת עוז הינה יחידה גזענית משום שהחברה גזענית, לוא דווקא משום שהאליטה השלטונית גזענית. ליחידת עוז קל לגייס גזענים אלימים, משום שלא חסר, ולכן הם גם פועלים כפי שהם פועלים.
      מצד שני למטרות היחידה, שהגיעו מלמעלה, מתאימים ביותר המבצעים האלימים הללו. אחרת היחידה הייתה עושה את המאמצים הדרושים לסנן בגיוס את הגזענים.

      הדוגמא האמריקאית מעניינת, כי שם מדובר בחברה גזענית תחת אליטה שלטונית הנזהרת מגזענות. ייצוג הרעיונות השכיחים בחברה פחות מובהק, לעומת בישראל בה האליטה השלטונית נוטה לייצג את הרעיונות השכיחים בחברה. יכול להיות שראוי לזקוף זאת לזכותה של החברה והשלטון הישראליים.

      אהבתי

  7. This remind of a story I once read:

    "A Great Rabbi stands, teaching in the marketplace. It happens that a husband finds proof that morning of his wife's adultery, and a mob carries her to the marketplace to stone her to death.

    There is a familiar version of this story, but a friend of mine has told me of two other Rabbis that faced the same situation. Those are the ones I'm going to tell you.

    The Rabbi walks forward and stands beside the woman. Out of respect for him the mob forbears and waits with the stones heavy in their hands. 'Is there any man here,' he says to them, 'who has not desired another man's wife, another woman's husband?'
    They murmur and say, 'We all know the desire, but Rabbi none of us has acted on it.'

    The Rabbi says, 'Then kneel down and give thanks that God has made you strong.' He takes the woman by the hand and leads her out of the market. Just before he lets her go, he whispers to her, 'Tell the Lord Magistrate who saved his mistress, then he'll know I am his loyal servant.'

    So the woman lives because the community is too corrupt to protect itself from disorder.

    Another Rabbi. Another city. He goes to her and stops the mob as in the other story and says, 'Which of you is without sin? Let him cast the first stone.'

    The people are abashed, and they forget their unity of purpose in the memory of their own individual sins. ‘Someday,’ they think, ‘I may be like this woman. And I’ll hope for forgiveness and another chance. I should treat her as I wish to be treated.’

    As they opened their hands and let their stones fall to the ground, the Rabbi picks up one of the fallen stones, lifts it high over the woman’s head and throws it straight down with all his might it crushes her skull and dashes her brain among the cobblestones. ‘Nor am I without sins,’ he says to the people, ‘but if we allow only perfect people to enforce the law, the law will soon be dead – and our city with it.’

    So the woman died because her community was too rigid to endure her deviance.

    The famous version of this story is noteworthy because it is so startlingly rare in our experience. Most communities lurch between decay and rigor mortis and when they veer too far they die. Only one Rabbi dared to expect of us such a perfect balance that we could preserve the law and still forgive the deviation.

    So of course, we killed him. "

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s